שביעי

09.02.18 | כ"ד שבט תשע"ח | 293 גיליון שביעי | 38 יוני רוטנברג ת ס נ כ ת י ב ת ו י ש ע מ איור: אלחנן בן אורי הוא עונה, מתאפק שלא להתפקע מגל הריצוי העצמי ששוטפ "הלוא אין זאת ידידי", את ישותו ממש לנגד עיניי, "הלא אינ זאת אלא מפני שהשבת היא שבת חזנות!". המילה חזנות התגלגלה על לשונו בכזו עליצות, איני יודע אמ רק דמיינתי, אבל בהברה האחרונה אפשר היה לשמוע איזו הבלחה של אלמנט חזני מרשימ. זו היתה תשובה ניצחת לשאלה מלאת חשש, שמתעלמת ממה שהיא יודעת בבירור. מה פירוש אותמ אנשימ נפוחימ שעומדימ בחצי גורנ והאיש המוזר שמנופפ מולמ בתנועות מוגזמות, שאלתי בחצי פה את היושב לצדי, והתשובה אכנ הגיעה. ואינ זה מפני ששבתות חזנות איננ אהודות עלי, אדרבה אני חובב חזנות ונוהג לפזמ מנגינות לצניני אזני אחיי בני עדות המזרח. אבל יש בו משהו, בצמד המילימ המבעית הזה, שגורמ גמ שבת חזנות או כיצד למדתי לרטון על הטון