שביעי

09.02.18 | כ"ד שבט תשע"ח | 293 גיליון שביעי | 46 איתמר מרילוס ס י פ ו ר מההפטרה צילום: מתוך ויקיפדיה מי מאתנו לא התנ ה בחוויה המת כלת של תפעול מכשירימ יומיומיימ תוכ כדי ני יונות כושלימ לבצע פעולה פשוטה? מכשירימ תמימימ שתפקידמ לעזור ולהקל על חיינו הופכימ עד מהרה למקור למפח נפש ובזבוז זמנ. פר זה עו ק בהנד ת אנוש, ובטעויות התכנונ והעיצוב של מכשירימ הגורמימ להמ להיות עוינימ למשתמשימ. המחבר מתאר את התוצאות השלי ליות של שימוש במוצרימ טכנולוגיימ קשימ להפעלה ו וקר בעיות הנובעות מעושר תפעולי עודפ, מאי הבנות בת פעולנ של מערכות אוטומטיות, מתכנונ לקוי של אופני תפעול, מבעיות פיזיות הקשורות בעיצוב המכשירימ, מבעיות של תפעול תלוי זמנ ועוד. יד לאחות נאוה מקמל עתיר עמ' 321 / ' הוצאת 'ידיעות ספרים רחל שלהן הסופרת • מילותיה של רחל המשוררת משתלבות בסיפורן של ארבע נשים שונות נאוה מקמל עתיר מתאימה את רחל המשוררת לתל אביב של שנות האלפיים שמואל ארוא ידידותי למשתמש / עמ' 230 / ' הוצאת 'ר לינג יגי באמצע שנות העשרימ לחייה עזבה את בית הוריה במושב דתי, עובדת כמנקה ב פריה ומקווה למצוא בתל-אביב אהבת אמת וחיימ בעלי משמעות; רגינה הקשישה, תופ רת ניצולת שואה, ערירית ונרגנת, שעייפה מהכול וחושבת ששומ דבר בחיימ כבר לא יכול להפתיע אותה, מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת לקול חבטות בדלת דירתה; ווט לנה, שוהה בלתי-חוקית המגדלת את בתה בת החמש, מא ה בחיימ שנכפו עליה על ידי מי שהביאו אותה לארצ ומחליטה לע שות מעשה; ואופירה בנ-נעימ, שמנהלת חנות לבגדימ מיד שניה ברחוב אלנבי שאותה ירשה מאביה, מצטרפת ל יור מאורגנ בתל אביב בעקבות דמויות הי טוריות שמתו טרמ זמננ, ומשהו משונה מתחולל בה. אופירה המבקרת בביתה של רחל המשו א' כחלק מנ ה יור, 5 ררת ברחוב בוגרשוב מרגישה שהיא מצאה לה שותפה ואחות לצלוח איתה את קשיי החיימ. מכאנ הול כימ ומצטלבימ מ לולי החיימ של השתיימ. אופירה הנחשפת לפי ות החיימ של רחל המשוררת, מרגישה שהקשיימ והמהמורות שלה דומימ להפליא לאלה של רחל. הנשימ הנו פות ב יפור גמ הנ חלק מאותו מפגש עמ עברה של רחל. לפני שאדבר על ה פר הנה חוויה אישית שלי הקשורה ברחל המשוררת. הימימ המ ימי הראשונימ באוניבר יטה )מיד לאחר הלימודימ ב'ה דר'(, ופחד לא קטנ אפפ אותי כמו עננ טורדני שהמטיר דאגה בא מצע הלב. הבדידות היח ית והזרות ליוו אותי לכל מקומ, ובכי מכנ י הדגמ"ח הגדולימ עלי בכמה מידות, החבאתי קובצ של שירי רחל. התביישתי לקרוא בו לעי ני אחרימ, זה היה נראה לי באותמ הימימ כמו מעשה נשי במקצת. אבל עצמ הידיעה שהעותק שמ העניקה לי תחושת ביטחונ ושותפות גורל )יש ל יפור הזה המשכ משעשע, אבל זה לפעמ אחרת(. לכנ כשקראתי את ה פר הזה קצת הת רגשתי. קל היה לי להתחבר אל האופנ בו המילימ העדינות והפשוטות של רחל מש תלבות יפה בחייהנ של אותנ נשימ, ואלמלא היה ה פר מתמקד בדמותנ של נשימ, יכול היה בקלות גמ להיכתב על ארבעה גברימ. כשאני חושב על זה יותר, כמו התהליכ בו רחל ייעה לי להתמודד עמ הזרות וההלמ, ככ גמ פה מתרחש תהליכ דומה וק ומ. העלילה מק ימה ויוצאת מנ השירה של רחל אל הפרוזה ובחזרה. כל אחת מאותנ נשימ מתמודדת עמ משא לא פשוט. לעיתימ ה פר איטי במקצת וגמ המש לב הגבוה בעוכריו )למשל, צימוד המילימ נשימ 'מטופפות' חזר על עצמו הרבה הרבה יותר מדי(, ולא כל ככ הבנתי את הבחי רה שקצת רבלה את חווית הקריאה. אבל הבחירה לקחת את רחל וללוש אותה ככ שתתאימ ליומ יומ של תל-אביב בשנות האלפיימ, היא מבריקה. יש שיראו ב'יד לאחות' פר לנשימ, זו טעות. זה פר שמ • תאימ לכל מי שרחל נגעה פעמ בחייו.