שביעי

16.02.18 | א' אדר תשע"ח | 294 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר ואוהב אדמ, גדלתי בבית הומני שבו האומנות והתרבות היו הרוח. לעו מת זאת הדת היתה מוקצית לגמרי ונ חשבה לפוליטית, פגנית, פרימיטיבית ומ יונרית. הורי עלו מארגנטינה בגיל צעיר ולא היה להמ צל קלוש מה קורה בארצ. המ היו תמימימ ובורימ במציאות הישראלית. "כולנו שווימ", המ אמרו, "אינ הבדלימ בינינו. לא של דת, גזע או מינ. גוי ויהודי זה אותו הדבר- אנחנו כולנו בני אדמ. ערבי הוא כמו יהודי, וגמ גבר ואישה שווימ בכל". באווירה הזו עודדתי לפתח את עצמי ולבטא את דעותי. או במילימ אחרות, גדלתי בבית שדגל בשמאל, בפמיניזמ ולימד אותי להיות דעתנית אקטיבית )מה שמלווה אותי עד היומ ומאוד קשה לי להיפטר ממנו לצערי(. שנימ רבות בלתי מהגישה המעוותת של הפמיניזמ. הדבר התבטא במיוחד במערכות יח ימ בינ המינימ, אבל לא רק. הרצונ של האישה לשלוט הוא חזק עד מאוד. לא תמ היא קוללה בגנ העדנ: "ואל אישכ תשוק תכ והוא ימשול בכ". ה' ידע שהתיקונ שלנו הנשימ הוא בצורכ להיכנע, במובנ מ וימ, לאיש שלנו. כידוע, שנימ רבות בשחר ההי טוריה בל המינ הנשי מדיכוי והזנחה. הפרשנות לציווי האלוקי עוותה לחלוטינ וכבוד האישה נרמ . התורה מצד עצמה מלאה בכבוד לנשימ: דבורה הנביאה שלטה על כל העמ בתקופתה, וישראל היא אחת המדינות הראשונות שבהנ כיהנה ראשת ממשלה. ישננ מצוות והלכות רבות שתפקידנ להגנ ולשמור על האישה. ועדיינ, אנחנו עד היומ הולכימ על חבל דק ולא ממש יודעימ איכ לה תייח אחד לשני. התקשורת מנפחת לממדים כל התבטאות קלה שיש מפלצתיים בה ניחוח של גזענות כלפי נשימ, ולכל אחד יש מה לומר. אז הוא אמר שנשימ נחותות מגברימ. הרי כולמ יודעימ שזה שטויות. אז על מה ולמה כל הטררמ? אני אגיד לכמ למה. כי אנחנו עדיינ מבולב לימ בהגדרות. עדיינ לא בטוחימ בעצ מנו, עדיינ שקועימ בהשוואות ותחרות- מי יותר שווה? על מי העולמ נשענ? מי יביא את הגאולה? )אני אגלה לכמ את ה וד של כל התשובות - בורא עולמ…(. אמרות חז"ל על נשימ כמו: 'אל תרבה שיחה עמ האישה' ו'נשימ דעתנ קלה' ני תנות לפרשנויות רבות. הרי רוב הגברימ )ואל תצלבו אותי על הכללות(, אינמ אוהבימ לדבר הרבה, לפחות לא כמונו הנשימ. לחברות שלי שמתלוננות על ככ אני אומרת: "אמ בא לכנ לדבר דברו עמ חברה. תנו לו מה שהוא צריכ ועזבו אותו במנוחה". בתכל , אמ מרבימ בשיחות עמ הבעל יש יותר יכוי שנבוא לכדי מחלוקת. זה ידוע שנשימ הנ רוחניות )שוב בהכללה(, על אפ דעות מ וימות שאיני מ כימה איתנ. לכנ גמ דעתנ קלה והנ יכולות לעופ עמ המחשבות שלהנ עד בלי די. אז מה קרה? לא כל דבר שאומרימ זה נגדכ. אולי כדאי לחפש את הנקודות שמקפיצות אותנו ולבדוק אמ הנ באמת נכונות. כי אמ לא, מדוע זה כל ככ מרגיז אותנו? זה נכונ שהפמיניזמ עזר לנשימ להחזיר להנ את כבודנ האבוד, אכ הוא גמ יבכ את חיינו. מרוב שרצינו להיות שוות, יצא שלקחנו על עצמנו את הכל. אנחנו עוב דות, מפרנ ות, לומדות לתארימ, לומדות תורה, יוצרות, הרות, יולדות, מגדלות את הילדימ, מטפלות בצרכי הבית, הבעל, ה ידורימ, הבנקימ, המו כ, נלחמות בר שויות, בתביעות, התורימ לקופת חולימ, הקניות ומה לא? רצינו שוויונ אבל הש תלטנו בלי מידה. רצינו גבר אבל הפכנו אותו ל מרטוט. ב ופ אנחנו בוכות שה גברימ שלנו לא עמידימ, לא יעילימ ולא מצליחימ להחזיק את הבית. בטח שאינ לו עבודה יציבה, הוא צריכ כל הזמנ לחתוכ מוקדמ כי לכ יש פגישות דחופות שאינכ יכולה לבטל. נדמה לי שהגיע הזמנ לקחת איזה צעד אחורה, לעשות דר בתפקידימ ופשוט • להודות שאנחנו לא אותו הדבר. מרוב שרצינו להיות שוות, לקחנו על עצמנו את הכל. אנחנו מפרנסות, לומדות לתארים, לומדות תורה, מגדלות את הילדים, מטפלות בצרכי הבית, הבעל, הבנקים, המוסך, התורים לקופת חולים, הקניות ומה לא? רצינו שוויון אבל השתלטנו בלי מידה. רצינו גבר אבל הפכנו אותו לסמרטוט תמיד אישה shutterstock איור: