שביעי

45 | 09.03.18 | כ"ב באדר תשע"ח | 297 גיליון שביעי ביניש יקירנו התבוננ ברשימה, הוא כמובנ קיבל את החלק הפחות מאתגר, וראה את הפריט בקבוקי קולה. חיש מהר הוא ניגש אל מדפ המשקאות הקלימ, כשקולה של אמא 28 - הראשונ מתדריכ הקניות המוקדמ שהעבירה לו מהדהד בראשו - "רק מוצרימ שכתוב עליהמ בד"צ העדה החרדית". נחוש בדרכ להצלחה, ובטוח במעשיו עד מאוד, הושיט הבחור המחוכמ את ידו אל בקבוק הקולה, עליו הוטבע ה מל של בד"צ העדה החרדית. צרחה איומה פילחה את חלל 'רב ח ד ואמת'. בחורנו המ כנ שמט בבהלה את בקבוק הקולה מידו, והלה החזיר לו במחווה של התפרצות תו ת. היתה זו אמא, שכבדה נהפכ בקרבה למראה בנה שיצא לתרבות רעה. "השתגעת?!" היא הטיחה בו, "זה מה שמלמדימ אתכמ שמ בישיבה?!". הביניש הטהור עוד היה כולו כ ימנ שאלה גדול, אכ אמו לא הרפתה. "הכשרות של הבד"צ היתה רחוקה מהכיתוב 'כשר לפ ח' יותר מחמישה נטימטרימ. מי אמר לכ שהבד"צ הוא גמ לפ ח ולא רק לימות השנה?!". קושיה שכזו לא שמע בנ הישיבה הטהור משכ כל חמשת החודשימ האחרונימ בישיבה. הוא העלה במוחו את זקנו הלבנ היורד על פי מידותיו של מורו ורבו, בתקווה שזה יתנ לו איזו השראה לתרצ קושיית אמו. אבל ברגעימ כאלה, הוא חש כיצד הזקנ הלבנ המרשימ מאבד מגדולתו, והערצתו לפלפוליו הנוראימ של רבו נחתה פלאימ. לא עזרו לו הני יונות ליישב בדוחק שלא כתוב 'לימות השנה בלבד', או שגמ כשרות רבנות זה ב דר, או שתגיד תודה שזה לא בכשרות 'צהר', קושייתה של אמו נותרה חזקה כברזל כשהייתה, או כמו שנוהגת הגמרא לכנות זאת - תיובתא. נבוכ ומטולטל מחידושי הדינימ המופלאימ שהיכו בו זה עתה, הלכ העילוי במצוות אימו אל התחומ שלבטח יקל עליו לבחור בו מוצרימ לשביעות רצונ אימו. בינ שורות שורות של תחליבי רחצה וקי מי אזניימ, חיפש הוא את המוצר שיתאימ מילה במילה לרשימה שקיבל. לא קל רבותיי לבחור הישיבה, להתמצא בבליל אותיות הלעז שמרצד לו מול עיני בנ הישיבה הטהור, ובכל אופנ, לאחר השוואה מדוקדקת, הכני לעגלה בדיוק את המוצר המבוקש. צרחה כבר לא יישבה את דעתה של האמ, שנשגב היה מבינתה כיצד בנה שהלכ לישיבה הטובה ביותר טה בצורה מבישה כל ככ מנ התלמ. היא הניפה את ידה, וב טירה כבירה על כפ ידו מנעה ממנו להחמיצ באחת את כל מוצרי הפ ח שבעגלה. "ריקא!", היא השתוללה למול פרצופו התמה, "תחליב רחצה ללא הכשר אתה מבקש להאכילני בפ ח?! וכי לא עלה על דעתכ שאותו פועל ח ר דעה רקק תוכ כדי דיבור פירור או שניימ מהלחמניה שכר מ היישר אל פ הייצור של התחליב הטרפ?". שוב נ תתמו טענותיו של בנ הישיבה הטהור. אמנמ זכר הוא דבר מה לגבי נפ ל מאכילת כלב או משהו ב גנונ, אבל משגילה כי תורתו שלו כאינ וכאפ היא לעומת תורת אמו, התעורר בו פשט חדש בפ וק 'אל תיטוש תורת אימכ'. עצוב ומתו כל מרמתו הרוחנית הירודה, הוא ניגש להעמי ארבע תבניות ביצימ כאשר צווה ברשימה.  תפ בנ הישיבה את אמו רגע אחד לפני בשובו מחצי יום הטיול היחיד שהותר לו, שהשליכה את ארבע תבניות הביצימ אחר כבוד אל פח האשפה הציבורי. אינ חותמת על הביצימ, היא אומרת לו באכזבה נוראה של אמ, אינ חותמת. הביניש כבר חשב להתייאש מעצמו לחלוטינ, אבל פתאומ חש כיצד ה וגיה שלמד ממש מתבהרת במוחו, ויש לו תשובה ניצחת לטענות אמו. "ראי, אימי", הוא פותח כדרשנ מנו ה, "חכמינו קבעו כלל, לפיו 'זה וזה גורמ - מותר'". ניצנימ ראשונימ של הקשבה התגלו בפניה המיו רות של אימו. "לכנ", הוא המשיכ, כשכולו נלהב מהמומנטומ שהשיג, "אפילו אמ אכלו התרנגולימ חמצ גמור, הרי שהביצה היא תוצר של החמצ אבל של גורמימ נו פימ שאינמ חמצ!". האמ הביטה בבנה בעיניימ בורקות, והוא לעומתה החל להתנדנד נדנודימ עזימ של בית מדרש. ופ ופ אוכיח את עצמי, אמר הוא בליבו, אראה לאמא שיש שכר לפעולתה. "אינכ צריכה לזרוק את הביצימ הללו, אפילו שאינ בהנ חותמת", הוא העלה את הטונ בדרמטיות מרוממת, "הביצימ כשרות לפ ח!". דמעות קטנות של אושר נקוו בעיניה למודות העמל של האמ. היא השליכה את ארבע התבניות כלאחר יד אל פח הצפרדע הגדול, וזינקה על צווארי בנה. " ופ ופ יצא ממכ משהו, בנ", היא התייפחה, כשעיני בנה עוד תלויות בביצימ העלובות.