שביעי

35 | 16.03.18 | כ"ט באדר תשע"ח | 298 גיליון שביעי shut@shvii.co.il לת גובות: הדינוזאור הגדול ושמו הרשות השופטת. רובי ריבלין. אביו, משכיל בתחום המזרחנות, תירגם את הקוראן ואת אלף לילה ולילה. אני מעריך את התום הילדותי-במקצת שלו, כשהוא מאמין שבאמת השמאל אוהד אותו. לא אותו אוהד השמאל, אלא מביע באמצעות האהדה אליו את אי האהדה לנתניהו. דונלד טראמפ. הדבר הרענן ביותר שקרה לעולם בזמן האחרון. בתגובות הבלתי צפויות שלו הוא התגלמות החירות האמריקאית. ואני מאמין שהוא נשלח מלמעלה כדי להיות מגינו של עם ישראל ושל נתניהו, שבעיני הוא עצמו מתנה אלוהית. יאיר לפיד. הספר שלו על אביו, טומי לפיד, היה לא רע בכלל. אבי גבאי. איש מרדים. סוללה שעובדת באנרגיה נמוכה. סתיו שפיר. בהתחלה הוקסמתי מהאנרגטיות הלוחמנית שלה, אבל עד מהרה התפכחתי כשראיתי שתוכן דבריה הוא חזרה על קלישאות של שנאה לנתניהו ועל סיסמאות חברתיות ששמעתי בימי תנועת הנוער. עהד תמימי. הבלונד שלה מטעה להאמין שהיא בחורה תמימה ואמיצה ולא בורג במכונה צינית של תעמולה והסתה אנטי ישראלית ואנטישמית. שוברים שתיקה. רק תיעוב עמוק אני חש לארגון זה. בשלבי לידתו של הארגון, השתתפתי פעם בארוחת ערב אצל דיפלומט גרמני בכיר בארץ עם אחד ממייסדי שוברים שתיקה, שהריץ דברי שטנה על ישראל שנעמו כל כך לאוזני המארחים הגרמנים, שוודאי פתחו אחר כך את כיסם לארגון. עדות המזרח. נפלו בחלקן קורבן להזיות השמאל הסוציאליסטי שהאמין שיוכל להנדס בני אדם לרצונו. זה לא עבד למרבה המזל. אבל עדיין המהנדסים האנושיים מסרבים להכיר בפרויקט האל-אנושי שניסו להקים. חב"ד. אף פעם איני מסרב להניח תפילין בדוכנים שלהם. בפעם האחרונה זה היה לפני הכניסה לקבר רבי מאיר בעל הנס. האברך שליפף את הרצועות לזרועי אמר לי: "אני מכיר אותך מהטלוויזיה. אתה אלון קסטיאל". לא תיקנתי אותו. אלוף בן. חד כתער. מופת להגינות. כשנולד נכדי, החליטה בתי לתת לו את השם אלוף, מפני שלטענתה זה שם של חתיכים. הוא ג'נטלמן מושלם והעורך הראשי האנושי ביותר והסימפטי ביותר שהיה ב'הארץ' בארבעים שנות עבודתי בעיתון. לצערי הוא מוביל קו של התנגדות לנתניהו שאיני שותף לו. אמנון אברמוביץ'. החריפות והפסקנות שלו היו לי לזרא. אני מאזין לדיאגנוזות הפוליטיות שלו ושם לב שהן משאלות לב יותר מהתבוננות במציאות. פרי היוהרה, שאם יפסוק דבר מה הדבר יקום ויהיה. .20 ערוץ הו, משב רוח רענן. אמיר איבגי מקסים אותי באי ההתלהמות שבה הוא מגיש את מגזין החדשות שלו. ו'הפטריוטים – אני מכור להם. סבתו לימדה אותו קרוא וכתוב צרפתית לפני שלמד קרוא וכתוב בעברית בבית הספר. היה ילד חלוש ולא ספורטיבי. "חבריי לכיתה התעללו בי לא מעט". מי שהגן עליו היה חברו לכיתה דורון גלעזר, לימים עורך מעריב, ומיוצרי הסדרה 'סאלח פה זה ארץ ישראל'. בעל אזרחות טורקית מצד אמו, ששמרה על האזרחות הטורקית שלה גם אחרי שעלתה לארץ. האזרחות הטורקית הסבה לו רק צרות כי ברשומות הוא מופיע כמי שלא שירת שם בצבא, כלומר כעריק או משתמט. עוד כשהיה בן עשר אביו ייעד אותו להיות עיתונאי, בטענה שעולם העיתונות הוא עולם העתיד. לפני ארבע שנים זכה ספר המסעות שלו 'בינינו הלבנטינים' בפרס יוקרתי מאוד - פרס ניקולא בובייה. פרס אחר הוענק לו על עבודתו העיתונאית מטעם בית הלורדים הבריטי. בקבלת הפנים לפני הטקס ניגש אליו הלורד האחראי לחלוקת הפרס ושיבח את החליפה שלו. החליפה עלתה עשרה שקלים בחנות צדקה. אסיר תודה לאלוקים שהפגיש אותו עם הזוג נתניהו. "ופקח את עיני לראות את שקרי השמאל שהייתי שבוי בקסמו הכוזב". על רוגל אלפר: המציא ז'אנר חדש של כתיבה: כמוסות של שנאה שכשממיסים אותן הן מעלות קצף כשיקוי רעל של מכשף רע. אבל כעבור רגע האפקט עובר דברים 10 שלא ידעתם על בני ציפר