שביעי

23.03.18 | ז' בניסן תשע"ח | 299 גיליון שביעי | 38 לת להבחינ בכל הטוב. להאמינ שיבוא יומ ויהיה טוב ונראה את התגשמות חזונ הנביאימ". שבוע לאחר מותו של אלירז ז"ל, הוזמנה מרימ על ידי כלתה שלומית לביתמ בעלי, לשבת חול המועד. ”היה לי קשה לבוא ולהיכנ ולראות את המיטה של אלירז שאליה לא יח זור. זה היה מאוד קשה, ואז שמע תי את נכדי, אור חדש אוריאל, בנו של אלירז, אומר ’ בתא תכינ לנו קציצות'. האוכל האהוב על אלירז. כשהיה בנ שנה, הוא מצצ אותנ ומרח על שערו. כשחזר מורעב מפעילות מבצעית בלבנונ, הוא יימ יר שלמ. האמ אני יכולה לבשל? לא מ וגלת! ”ביקשתי מאחת השכנות לקנות בשר, אבל לא הייתי מ וגלת. ביומ שישי לפנות בוקר קמתי ואני מבי נה שלא הכנתי את הקציצות. יצאתי החוצה לגינה וביקשתי מהקדוש ברוכ הוא ’מה אני מבקשת ממכ? לא כ פ ולא בריאות. מבקשת רק שתיתנ לי כוח להכינ קציצות'. הוצאתי את הבשר מהמקרר ואז התחלתי לבכות. לא הייתי מ וגלת לגעת בזה. ואז הת חלתי לדבר אל אלירז והתחייבתי שאני אמשיכ להכינ קציצות. שאלו אותי מה זה גבורה? אני לא גיבורה. הגבורה נמדדת בדברימ הפשוטימ. להכינ אוכל שהבנ שלכ אהב, זו גבורה". לקבוע לעצמך אחוזי נכות אודה ולא אבוש. העיניימ איננ יכו לות להישאר יבשות כשאתה רואה את התרגשותה של מרימ בעת ההודעה על קבלת הפר . העיניימ דומעות כאשר לפני הראיונ אתה עובר על מ כת חייה. אתה נפעמ משטפ דיבורה ומהאנרגיות החיוביות העצומות שלה. לפני שנתיימ, בערב יומ הזיכ רונ, התראיינה פרצ במשכ שעתיימ בתוכניתו של גבי גזית בתחנת הרדיו וראיינה גמ שותפימ לדרכ FM 103 ולעשייה שלה. זה היה ראיונ מטלטל. ”הר הרצל הוא הבית שלי", אמרה. ”איפה שהילדימ שלי נמצאימ, שמ אני נמצאת". ואז הגיעה השאלה המ צמררת: למי את עולה ראשונ ביומ הזיכרונ, לאוריאל או אלירז? ”למי שקורא לי ’בואי אמא'", השיבה. ”במ גרת ביקור תנחומימ אצל משפחה שכולה, שאל אותי האב מהימשמעותו של מוות. עניתי לו ש'עוד מעט תשבו לשולחנ שבת, ואתמ תכינו את האוכל שבנכמ אהב ולא תהיו מ וגלימ לאכול'. והבאתי עוד דוגמה שלא הבינו. ואז שאלתי את האב במה הוא עו ק. הוא אמר לי שהוא שמאי בחברת ביטוח והוא קובע את אחוזי הנכות לאנשימ שנפצעו בתאונות דרכימ, וכל אחד רוצה לה עלות את אחוזי הנכות כדי לקבל יותר כ פימ. אמרתי לו: ’כולנו נכימ, אבל בניגוד לעבודתכ, אתה כל יומ קובע את אחוזי הנכות שלכ. ביומ הזיכרונ ובימימ ה מוכימ לו אתה במאה אחוזי נכות. בימימ של שמחות, אתה יותר קרוב לאפ . אתה קמ כל בוקר וקובע את אחוזי הנכות שלכ'". כשאת לא ע וקה בעשייה  היומיומית המבורכת שלכ, את לא מתקרבת למאה אחוזי נכות? ”יש לי קיר בלב. החורבנ הזה הוא תמידי. אבל אני ע וקה בחיימ. הק דוש ברוכ הוא עשה עמנו ח ד בכל רגע. אתה ע וק בחיימ. לפני כחודש הייתי בבית הוריו של הרב רזיאל שבח הי"ד. אמרתי לאמו: ’קומי, התנערי מעפר. יש לכ בת לחתנ עכשיו'". מאיפה הכוחות לקומ כל בוקר,  להתגבר על האובדנ וללכת לשמח ולהדליק את ניצוצ השמחה שכבה אצל אחרימ? ”זה מאמונה. הכל לא בידיימ שלי. הקדוש ברוכ הוא מחליט מי יחיה ומי ימות. זו אמונה טוטאלית. זו אמונה בצדקת הדרכ. המ נפלו כדי שאנחנו נוכל לחיות. אני ג'ינג'ית. אנחנו נו לדנו אופטימיימ, אוהבימ את החיימ, והמטרה שלנו כל יומ היא שנהיה ראויימ לנפילתמ. הרי הילדימ לא יחזרו, ועכשיו על כורחכ אתה חי. אתה ע וק בחיימ. וכשאתה ע וק בחיימ, המתימ איתנו". איכ מונעימ את החלל הבא? את  המלחמה הבאה? ”בתפילה גדולה. קודמ כל שנתפ לל על כל עמ ישראל, שלא נצטרכ לקבור את הבנימ. בשבוע הבא נשב לליל ה דר ונאמר בהגדה: ’שבכל דור ודור עומדימ עלינו לכלותנו', עד שהשכנימ שלנו לא יבינו שחפצי חיימ אנחנו וזו הארצ שלנו. הרי בימי התנ"כ חיו ביחד. אנחנו חפצי שלומ. אני יודעת היטב מהו מחיר השלומ, כי פינו אותי מביתי, ויודעת היטב מהמ יי ורי המלחמה. ועדיפימ יי ורי • השלומ מיי ורי המלחמה". "החלפתי את המשקפיים. למדתי לראות את הניסים הקטנים שעושה לי הקב"ה מדי יום. למדתי להודות על מה שיש לי עכשיו. להסתכל אל הטוב. אל האור. אל האיש שמחבק אותך. להאמין שיבוא יום ויהיה טוב" "היצירה שלי, אחת היא - לגעת בלבבות". עם השר בנט, לאחר הבשורה על הענקת הפרס