שביעי

23.03.18 | ז' בניסן תשע"ח | 299 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר "שרון, אולי נכשיר את ההמשפט הזה המטבח לפסח?" שבעלי אמר לי, ממש היומ לפני אחת עשרה שנה, כבדרכ אגב, הוא בדיעבד המשפט ששינה את חיינו. לקח לי כמה רגעימ להבינ למה הוא מתכוונ, כי המטבח שלנו באותו זמנ לא היה כשר בכלל! בדיעבד, אני יודעת שלא ממש ירדתי ל ופ דעתו וכוונתו כשהשבתי בחצי חיוב, כי חשבתי שהוא מתכוונ רק לפ ח ושאחר ככ נחזור לרגיל. באותו הזמנ לא זכינו לקיימ את המצוות של בנ אדמ למקומ, וזאת הייתה ה נונית הראשונה שבדרכ. לא שהיה אכפת לי לוותר על מאכלימ מ וימימ או קומבינציות, למרות שזה היה האוכל שהייתי מורגלת בו מינקות אפילו בלי רגשות אשמה )למרות שהנשמה תמיד מרגישה את חו ר הדיוק, אכ הדעת מדחיקה(, אבל הבנתי שהאקט הזה מ מל התחלה של קבלת עול מצוות, ויותר משזה הפריע לי חששתי שהמשפחה שלי לא תראה זאת בעינ יפה. הרי אוכל הוא הדבק של המשפחה. הוא הפיתוי להתראות, הוא מ מל נתינה, התחשבות ופינוק, ולא משנה בנ כמה אתה. המשפחה שלי לא מבינה את כל עניינ הדת. זה נראה לה פרימיטיבי ומיותר. המ כמו בזימ להתכופפות של החיימ על פי חוקימ ח רי ב י . חוצ מזה, שברגע שהבנתי שאני הולכת לאבד חצי מהמטבח השווה והאיכותי שצברתי עמ השנימ, כאב לי הלב על המחבתות טפלונ ועל החר ינות. אבל הבעל ביקש, ובאמת כבר כדאי לעשות איזה צעד מעשי, אחרי מיליונ שנה שאנחנו לומדימ יהדות ומאמינימ בתורת משה ובאלוקי היהודימ. אז הזמנו מגעילים מחב"ד הביתה, ואת כל הפיצ'יפק לקחנו לטבול במקווה. המגעיל שבמקווה צחק עלינו שאנחנו מביאימ את החותכ לפיצה והחו תכנימ לבצק להכשרה לפ ח. היינו באמת מגוכחימ אבל עשינו זאת בשמחה ובהת להבות. מיותר לציינ שהמטבח נותר כשר מאז ועד היומ, ועל אפ שידעתי עליות ומורדות עמ משפחתי, הגענו לב ופ לעמק השווה כשאת כל המפגשימ עושימ אצלי. אני יודעת שזה לא אידיאלי עבו רמ. מאז ועד היומ לא אכלתי את האוכל שלהמ, וזה כואב לשני הצדדימ. אבל ב ופו של דבר מה שחשוב זה ששמרנו על קשר קרוב ואוהב. מעניינ לחקור על שנימ שחלפו מאז, את האבולוציה של פ ח בשבילי. בהתחלה אתה מתלהב ומנקה כמו מטורפ, עד שה מטבח נראה כמו תחנת חלל לפחות. הש נימ הראשונות מלאות בחומרות, כשאתה מנ ה לברר את מנהג אבותיכ )שלא ממש קיימ( ולהמציא את הנהגות פ ח שלכ. החמצ של פעמ הוא אינו אותו חמצ שאני מבערת היומ. בעבר הייתי ע וקה בכל ההחמצות שהחמצתי. מרוב התע קות בחמוצ, ה תובבתי עמ פנימ חמוצות והמונ לחצ ות כול. גמ ההאדרה של ערב פ ח הקדוש מול הפער של המתרחש במ ציאות, יצרו ת כולימ רבימ. עברו כמה שנימ, החומרות ירדו, הניקיונות התמעטו לנצרכ ולא נשענו עוד על המילה שנוטה לפני פ ח להפוכ למעצבנת במיוחד - 'הזדמנות'. אפילו הלחצ ירד תודה לאל. הסימפוניה לחמץ ולהחמצה השם יתברך אינו מעוניין שנדחוק את עצמנו או שנעשה סנפלינג על הקירות. "אני לא יכולה בלעדיך" אני שרה לו בעודי משפשפת את התנור, והנה בלי לשים לב כבר סיימתי העבודה הרוחנית היומ מתמקדת דווקא בהזדמנות אחרת- לנצל את הזמנ התקוע הזה שבו מרגישימ עבדימ, שהכל מרגיש חנוק- בשביל פשוט להרפות. אני מש תדלת ל גור את המוח שלי ולא לחשוב, לתכננ, למנות מה עשיתי ומה עוד ח ר. כל אלו המ מצע טבעי ל בל וליי ורימ. העבודה שלי זה להיות בהווה, לפעול בלי לחשוב ולהתחננ לבורא עולמ שירחמ עליי וישלימ את כל מה שלא הצלחתי להגיע אליו. אני בטוחה שהשמ יתברכ אינו מעוניינ שנדחוק את עצמנו עד זוב דמ. הוא לא רוצה שנעשה נפלינג על הקי רות. הוא ב כ הכל מבקש מאיתנו, כמו בכל הזמנ, להשליכ את השליטה מידינו אליו, ולהכיר בככ שהוא ה יבה והמ ובב. "אני לא יכולה בלעדיכ" אני שרה לו בעוד אני משפשפת את התנור, והנה בלי לשימ לב כבר יימתי בקלות את רוב המטלות ובלי יגונ ואנחות. שנזכה להיות • עבדי ה' בשמחה ולחג שמח וכשר. shutterstock איור: