שביעי

13.04.18 | כ"ח בניסן תשע"ח | 301 גיליון שביעי | 18 שורו הביטו וראו זלמן חן מילים ולחן: שורו, הביטו וראו מה גדול היום הזה, היום הזה. אש יוקדת בחזה והמחרשה שוב פולחת בשדה. את, מכוש, טוריה וקלשון, התלכדו בסערה, ונדליקה שוב את האדמה, בשלהבת ירוקה. שורו, העפילו, עלו מה מורא ומה רעב, ומה רעב? לא נחת ולא ניעף עד שיזובו שוב דבש מסלע וחלב. צילום: אבי אוחיון, לע"מ לפני קומ המדינה, הגיעו לארצ צעירימ עמ אש בוערת בחזה. היא נתנה להמ מרצ ושמחה, נחישות עמ רוממות, גבורה ואורכ רוח - וככ זכו להיות מיי די מדינת ישראל. לא הייתה זו אש התורה, אכ הייתה בה הרבה אהבה לעמ ולארצ. רוצימ אנו לקחת אש קודש זו, ולהדליקה בליבנו - אכ הפעמ מתוכ התורה. כי דווקא התורה - בה גנוז וד נצח ישראל, ודווקא אש קודש זו- לא תכבה לעולמ מהלב הישראלי. ועמ אש קודש זו בלבנו, נמשיכ לבנות את הארצ, נמשיכ לשמור על בטחונה, ועמ זה נאיר בארצנו את אור התורה, אור ד' לעולמימ. ן ד ס י ל א ב ר ה צילום: קלוגר זולטן, לע"מ