שביעי

13.04.18 | כ"ח בניסן תשע"ח | 301 גיליון שביעי | 24 90 צילום: יוסי זמיר, פלאש את תלכי בשדה חיים ברקני לחן: // לאה גולדברג מילים: האמנם האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם ומחשוף ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת על כתפייך חזך צווארך וראשך רענן ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט כאור בשולי הענן אני מרגישה שלבחירה בשיר הזה לא צריכ שומ ה בר. מ פיק שהוא מתחיל להתנגנ ברדיו בקולה של חוה אלברשטיינ ואני מרגישה שאני במקומ אחר. אבל אז מתחילות המילימ, ובכל זמנ הנ ממש מדברות אליי. זה יכול להיות האור שבקצה העננ בטיול משפחתי או יומ גשמ בו רואימ את השמש בראי השלולית הזהוב. וכל אחד מאתנו בא מ יפור משפחתי עמ שריפות בדרכימ ש מרו מאימה ומדמ, עד שהגענו לארצ בה אפילו בדקירת השיבולימ יש משהו מתוק. אבל ה יבה, אמ כבר, לבחירה בשיר, היא הבנ האמצעי שלי זוהר שחוזר באזניי שוב ושוב על משפט יפהפה מתוכ השיר "ופשוטימ הדברימ וחיימ ומותר ומותר במ לנגוע, ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב". ונשמת ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע וראית את השמש בראי השלולית הזהוב ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב ומותר ומותר לאהוב את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם וביושר לבב שוב תהיי ענווה ונכנעת כאחד הדשאים כאחד האדם את תלכי בשדה לבדך... ן י י ד ה נ ל י א Shutterstock צילום: