שביעי

heli@shvii.co.il לשל יחת חומרים למדור: ……… 20.04.18 | ה' באייר תשע"ח | 302 גיליון שביעי | 40 חלי בן שחר אמא של שבת ברינה יקצורו או הזורעים בדמעה זיכרון הוא חלק מהעם היהודי: זכר למעשה בראשית, זכר ליציאת מצרים. אנו לא זוכרים כדי להתרפק על העבר ולהתגעגע למשהו שלא ישוב. אנו זוכרים כדי לדעת מה השורש שלנו ולאן אנו מתקדמים. זיכרון הוא כח מצמיח חיים ועוצמה. ורק לשם אני ממליצה לנתב אותו. מאיה אוחנה מורנו מלמדת על דמויות נשים במקרא • אלמנת סא"ל עמנואל מורנו הי״ד שנפל במלחמת לבנון השנייה מתגוררת במושב שוקדה • נשואה בשנית לאלירן אוחנה ואמא לחמישה • ומרצה על חיים ואמונה צילום: טל ישראל סיר לחץ? או זריזים מקדימים למצוות הכי הייתי רוצה לתאר כאן איזה פסטורליה מהממת. אבל האמת היא שזה משתנה - פעם בנחת ופעם פחות. כך או כך, אחרי הדלקת הנרות כל המשפחה עומדת מול השדה עם השקיעה המדהימה שלנו ומקבלים את שבת המלכה בשירה יחד. צימעס? או קובנה אני אמונה על מחלקת הבישולים בבית. בערב שבת נהנים מדג וסלטים חיים. סגנון הדגים משתנה כיד הדימיון הטובה. הרבה עשבי תיבול וחריף. לפינוק של הקידוש בבוקר עוגת גבינה טובה ומפנקת, וכמובן לא מוותרים על לחם ביתי. מתארחים? או אורחים אנחנו אנשי בית. להוציא אותנו זה פרויקט. מתארחים מעט מארחים הרבה. רב מכר? או פרשת שבוע בערב שבת יש אצלנו טיש קבוע. עם אורחים או בלעדיהם. כל אחד בשולחן מהקטנות עד הגדולים משתף בתובנה, בלימוד, בחוויה מהשבוע החולף. בהמשך כמעט תמיד, אמצא זמן קצר לעיין בפרשת השבוע, פעמים יותר ופעמים פחות. בהתאם לפניות באותה שבת. עזרת נשים בעקבים? או יממה בטרנינג בגדי שבת תמיד. אבל נוחים ונעימים, כאלה שיכולה לשבת על השטיח עם הילדים בכיף. מחכה להבדלה? או מעין עולם הבא נהנית מהכאן ועכשיו. בשבת אני בשבת, במוצ"ש אני עוברת אל תיקתוק הבית והכנתו לשבוע חדש. זכור ושמור לעמנואל היה מנהג. כשהוא היה מגיע מבית הכנסת הוא לא היה נותן לי לקום. הוא היה מגיש, מוריד, שוטף. כשהתחתנתי ובעלי אלירן שאל אותי למה אני מתגעגעת בשבת, עניתי לו ׳להרגיש מלכה׳. אז הוא החליט שהוא מעניק לי את זה בחזרה. הוא לקח על עצמו שאהיה מלכה בסעודה ראשונה, ואת השאר השארתי לי. ומרגישה הכי מלכה בעולם להדליק נר של שבת בכל שבת אני מדליקה מעבר לנרות השבת נר אחד גם לעמנואל, ובתוכו יש את התפילות והבקשות האישיות שלי ממנו, על כל אחד מבני המשפחה. שבת נחמו בהתחלה אחרי שעמנואל נהרג התארחנו הרבה, לאחר כמה חודשים הילדים ואני הרגשנו שאנו צריכים את הבית שלנו, את המסגרת של הקידוש והניגונים שלנו. הלבד אומנם זעק אבל הבניה שנעשתה בתוכו הייתה מחזקת ומעצימה. כשהתחתנתי בשנית הלימוד היה לפנות מקום. ללמוד לא לפחד לאבד את הקשר עם עמנואל. הפלא הוא שככל שפיניתי מקום לאיש היקר שלי אלירן, כך עמנואל נכנס והתמקם בפשטות בלתי נתפסת.