שביעי

27.04.18 | י"ב באייר תשע"ח | 303 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר אני אדםשוחר ואוהבשלום. במהות שלי אני לא יכולה ל בול מל חמות, אפילו לא כשהילדימ רבימ לידי. אפ פעמ לא אהבתי או נמשכתי למכות, לא בחיימ ולא ב רטימ, לא בצחוק ולא בכאילו. אני לא אדמ תחרותי ולא בוער בי לנצח, גמ לא בשש-בש. בעלי אומר שלא כיפ לשחק איתי כי ח ר לי אלמנט ההתגרות. אני פשוט לא אוהבת עימו תימ, מה שמאוד פוגמ ביכולת שלי לחנכ את הילדימ שלי. שלא תבינו, אני לא איזה מלאכ שמ דבר רק בקול נעימ והולכ על עננ, אני יכולה להיות מפלצת משוגעת )תדמיינו חמישה ילדימ כשלכל אחד יש איזה חמש = קריזה או מצוקה פעמ בשעה פעמימ בשעה צרחות אימה(. אני מבינה שזה דבר נחוצ להתפתחות, שמחלוקת זה חלק בלתי נפרד מהעולמ הזה, אבל לא מבינה למה הכל לא יכול לה תדר? וגמ להישאר ככ תמיד? לכנ אני נמנעת מעי וק בפוליטיקה, כי דעות שונות מובילות כמעט בהכ רח לעימות, וככל שאכפת לכ יותר, ככ ה יכוי לעורר אנטגוניזמ אצל הצד שחושב אחרת ממכ הולכ וגו בר. אבל מה לעשות שפוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיימ של כולנו, גמ אלו שלא מכהנימ בתפקיד מ וימ במשרד ממשלתי, ושכל אדמ שבא מת אכפת לו חייב לבחור צד, עמ כל הפלו ימ והמינו ימ שבככ. אבל יותר מזה מותר גמ לשנות עמדה, במיוחד אמ הבנת במהלכ חייכ ש- 'אופ , טעיתי'- חייתי ככ וככ שנימ במחשבה שככ צריכ לפעול ולפתע התבהר לי שדווקא ההפכ הוא הנכונ. ובפוליטיקה, בדיוק כמו בכל שאר העניינימ, הדעות משתנות עמ הזמנ ואתה חייב לתמרנ בינ מה שאתה יודע ומאמינ בו היומ, לבינ מה שהאמנת בו פעמ. הדבר נוכח במיוחד עמ הקרובימ, החברימ והקולגות שעדיינ מאמינימ במה שהאמנתי בו בעבר בכל לבבמ. לחוזר בתשובה, יש לכנ אולי את הכוח לגשר. לא כי הוא חכמ או חזק, אלא כי הוא זוכר. הוא זוכר איכ זה מרגיש, למה חשבתי ככ, מה הניע אותי או מה לא ידעתי או הבנתי, ולכנ יש לו הרבה חמלה לכל דעה והוא יכול לקבל את האחר, על אפ שהוא עצמו כבר לא חושב ככ. כששמעתי ברדיו שנטלי מ רבת להגיע לארצ לקבל פורטמן את הפר , בהתחלה התמלאתי לידה וכע . זה כמו שאתה פותח ידיימ לחי בוק ומקבל יריקה בפרצופ, זה כואב. אבל מצד שני הצלחתי גמ להבינ אותה- שהיא רואה את החיבוק הזה כצביעות, שהיא מאמינה שהאדמ שרוצה לחבק אותה שוגה שגיאה מרה ולא יכולה לתת לעצמה להתכרבל בזרועותיו, להתעלמ מהמעשימ שלו ופשוט להינות מהכ פ והכבוד. ככ היא רואה את הד לא למלחמה, כן לאהבה כששמעתי ברדיו שנטלי פורטמן מסרבת להגיע לארץ לקבל את הפרס, בהתחלה התמלאתי סלידה וכעס. זה כמו שאתה פותח ידיים לחיבוק ומקבל יריקה בפרצוף ברימ, ממרחק של מאות אלפי קילומ טרימ מכאנ )פיזית ונפשית(, ולכנ אינ לנו מה להעלב או לקחת את זה אישית. יש רק להתפלל לה רת המ כ, בכדי שכולמ יוכלו לראות את כל הצדדימ ולהבינ את המורכבות, בשביל שכולנו נוכל לדעת אחת ולתמיד במה אנחנו טועימ וכיצד ראוי לנהוג. מדוע אני כות שואלים אותי בת רק על חזרה בתשובה? אז נכונ שזה נושא מצומצמ, ולא את כולמ זה מעניינ, אבל בחייאת תגידו לי, מה יש לי לחדש לכמ בנושאימ אחרימ? אני לא פצית בתורה, לא באימונ או בטיפול זוגי/ חי נוכי ואפילו לא ממש במקצוע שלי. אז על מה למענ השמ אני אמורה לכתוב? • רעיונות יתקבלו בברכה... sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: