שביעי

35 | 27.04.18 | י"ב באייר תשע"ח | 303 גיליון שביעי "הייתה בבית אווירה של ארצ יש ראל. כשהייתי בא לבית הכנ ת שבו כיהנ אבי כרב, הוא הושיב אותי לידו בקיר המזרחי שעליו היה ציור בשמנ של הרובע היהודי, כולל בתי הכנ ת 'החורבה' ו'תפארת ישראל', מטאות ובתימ עמ כיפות. החלטתי בגיל צעיר שיומ אחד אגור בינ ה מטאות הללו. כאשר מלאו לי עשר שנימ, בזמנ מל חמת העצמאות, אבי לקח אותי ו יפר לי עמ דמעות בעיניימ שהעיר העתיקה נפלה לידי הערבימ, ושהמ מחקו אבנ על אבנ ברובע היהודי ודבר מהתמו נה לא נשאר שלמ. אמרתי לו שזה לא יכול להיות, כי הבטחתי לקדוש ברוכ 20 הוא שיומ אחד אגור שמ. זה לקח שנה, ואכנ חלומי התגשמ כאשר יחד עמ אשתי פייגע וילדינו זכינו לה תיישב ברחוב המקובלימ ברובע היהודי מול 'החורבה'. "לפני חמש שנימ יימו לשקמ את בית הכנ ת. התפילה הראשונה הייתה בראש חודש ני נ והייתי נוכח בינ מאות המתפללימ. עמ הוצאת פר התורה שמעתי את קולו של הג באי קורא 'יעמוד הרב נחמנ בנ הרב יחזקאל שרגא הכהנ'. קיבלתי את