שביעי

27.04.18 | י"ב באייר תשע"ח | 303 גיליון שביעי | 44 יוני רוטנברג ת ס נ כ ת י ב ת ו י ש ע מ איור: אלחנן בן אורי מינ מנחה חטופה ומנומנמת, לא היתה ממלאת טור בעיתונ, אילולא תפילה של יום חול, מעשה שאירע בה. אחוז ברוח התנדבות ואהבת ישראל, התנדב בנ הישיבה הטהור, שהזדמנ לבית כנ ת 'הפועל המזרחי' רק בגלל שהוא ג'נטלמנ שמרחיק נדוד עד עיר מגוריה של פגושתו, לעמוד לפני התיבה ולהיות שליח ציבור. אי אפשר היה שלא ללעוג לשמ בית הכנ ת למראה הציבור הדל שהשתתפ באותה תפילה - מניינ הקשישימ נראה 'פועל' בערכ כמו פקידי מ הכנ ה ביומ של עיצומימ, ו'מזרחי' נחשב שמ רק לשמועה רחוקה. שניות, 27 ככ או ככ, יימ הוא בנ הישיבה הטהור את חזרת הש"צ באיחור בלתי נ בל של כמעט למגינת ליבמ של המתפללימ הממורמרימ. השנימ הארוכות בתפקיד כבר ריככו את ליבו של הגבאי המיתולוגי, והוא בחר להבליג ולא לבזות את הצעיר הטרחנ לעיני כל. ככ חשב, עד שהלה עבר כל גבול. רגע אחרי שפ ע שלוש לאחוריו, התיישב בחור הישיבה הפרזיט על כ א מוכ, וללא בושה פצח בתפילת תחנונ, 'נפילת אפיימ' מה שנקרא. בית הכנ ת המנומנמ הקיצ ברגע. חושי 'הפועל המזרחי', שנודעו בימי קדמ כמחודדימ במיוחד, שבו לימי הזוהר שלהמ באחת. דממה מתוחה, כזו שבאה רגע לפני התרחשות הרת גורל, הש תררה בחלל. מי יתעשת ראשונ, רבותיי, מי יתעשת ראשונ. ממעמקי ה פ ל האחורי, התרוממ מלא קומתו אחד, ר' דוד פויער כינויו. ר' דוד הוא האיש למשימות מיוחדות, עשוי ללא חת, ושומ ני יונ התחרד"לות לא יעבור תחת עינו הפקוחה. ימים שאין אומרים בהם תחנון