שביעי

04.05.18 | י"ט באייר תשע"ח | 304 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר נובע לדעתי האנטי הגדול לדת מכמה יבות. הראשונה והעיקרית היא פחד. אבל לא פחד רגיל, אלא ממש חרדה. אפשר לומר שכקונטרה לאלו החרדימ לה' יש גמ את אלו החרדימ לחופש שלהמ. זה יכול לפעמימ להיות ממש מגוחכ החרדה הזו, כי מדובר באנשימ מאוד מאוד אינ טליגנטיימ ו ופר רגישימ, אנשימ איכו תיימ עמ לב רחב וכוונות טובות. אנשימ יקרימ באמת- שפתוחימ ללמוד ולקבל מכל הדתות והזרמימ, פתוחימ להכיל כל טייה מהנורמה החברתית, אוהבימ לאהוב את הנדכאימ, החלשימ וח רי הישע )בינ אמ זה חתול או פליט(, אבל לא מוכנימ לפתוח ידור בעד שומ הונ שבעולמ, או לנ וע לשטחימ )כולל רמת-הגולנ!(. השבוע חגגו בר מצווה לאחיינ שלי. התכנ נו כל המשפחה בבית כנ ת תל אביבי. זו הייתה חוויה קצת משו נה, לראות את שני העולמות מתחברימ לתמונת פאזל קצת מעוותת. מצד אחד תפילה ועלייה לתורה, ומצד שני חב רימ ומשפחה שמ רבימ להצעת הרב לשימ טלית, תפילינ או פשוט להחזיק ידור. ייאמר לזכותמ שהמ נהגו בכבוד רב, חבשו כיפה ואפ ענו 'אמנ', אכ אפ אחד לא התעניינ או ביקש לקחת חלק. בא לי להגיד להמ 'בחייאת בנאדמ, אתה כבר פה, חוויה אנתרופולוגית מעניינת, מה 'כפת לכ לפתוח ת' פר ולראות מה כתוב? הרי אמ היינו בהודו הייתמ זור מימ. אז למה לא פה?'. אבל אני שותקת. לא רוצה להרו , לא רוצה לכפות, לצאת מי יונרית. גמ ככה אני על תקנ הרבנית, שוחה במימ כמו דג בעוד כל השאר המ רק אורחימ באקווריומ שלי. הדודות שלי מנצלות את ההזדמנות בשביל לנ ות לגיי אותי ל'נשימ למענ שלומ' - תנועה א-מפלגתית שמטרתה להגיע לה כמ מדיני ולשיח בינ יהודימ וערבימ. "יש אצלנו הרבה נשימ דתיות וחשבתי שזה יהיה נהדר עבורכ. אולי את גמ יכולה לעזור לפר מ את הפעילות שלנו?". אני מחייכת ואינ לי מושג מה אני חושבת על זה. מצד אחד ודאי שאני בעד שלומ, ומהצד השני יש בי איזה מקומ שכבר לא מאמינ שנוכל להביא את השלומ בפעילות מ וג זה. אולי כבר התפכחתי, ואולי אני פשוט בעו מ שלא מאפשר לי את הפריבילגיה של השתתפות בעמותה שכזאת. אבל ביני וביני אני יודעת, שאני לא ממש מצליחה להשכינ שלומ בינ הילדימ שלי בבית, ושאני בעצמי מ תכ כת עמ עצמי חמש מאות פעמ ביומ- אז איכ למענ השמ אני אוכל לפתור את ה כ וכ הזה שנמשכ משחר לידתינו כאומה, כעמ וכפרטימ? אחרי חוויית בית הכנסת נ ענו לאכול צהריימ כשכולמ נאלצימ להתפשר על מ עדה כשרה- לטובת הצי בור הדתי )אני(. בשלב שכולמ כבר היו שבעימ וטובי לב ני יתי לנאומ נאומ קצת רוחני, ונעניתי במבטימ עמומימ ומחיאות כפיימ קלושות. "זה ב דר, תתעודדי" אני אומרת לעצמי. תדמייני שאת בתוכנית טלוויזיה כמו 'האח הגדול' ואת על תקנ הדו ית מחמד. עשית את תפקידכ נאמנה. בסוף, כולנו חרדים ממשהו בא לי להגיד להם 'בחייאת בנאדם, אתה כבר פה, חוויה אנתרופולוגית מעניינת, מה 'כפת לך לפתוח ת'ספר ולראות מה כתוב? הרי אם היינו בהודו הייתם זורמים. אז למה לא פה?'. אבל אני שותקת. לא רוצה להרוס אפשר ל מנ וי על נאומ רוחני". פלש אכזרי מ נוור אותי בעוד הצלמ )היחיד שנראה דתי מלבדי- היפ טר עמ זקנ ומכנ י טרנינג אלאדינ( מצלמ אותי . נראה לי שהוא צילמ אותי 1001 בפעמ ה יותר מחתנ הבר מצווה, לא כי אני לב )כבר לא מזהימ אותי(, אלא כי אני חלק מהחוויה האנתרופולגית וזה חומר טוב לצילומימ אומנותיימ. ל יכומ אפשר לומר שהאירוע עבר בשלומ: . אפ אחד לא אמר לי - 'מתי תפ יקי 1 כבר עמ השטויות האלו של הדת'. . היינו בבית כנ ת כל המשפחה ויצאנו 2 בחיימ. . הצלחנו לאכול ביחד ארוחה משפחתית. 3 אולי בכל זאת במחשבה שנייה יש יכוי לשלומ בעמותה החדשה שאפ • תח- 'משפחות למענ שלומ'. "חוויה אנתרופולוגית מעניינת", למצולמים אין קשר לידיעה sharonroter@gmail.com לת גובות: ………