שביעי

11.05.18 | כ"ו באייר תשע"ח | 305 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר אדי דריבנ ז"ל - אישמיוחדהיה בעלה של אמי. אני זוכרת את שיחת הטלפונ הגורלית ששינתה את חיי בכל ככ הרבה מובנימ. "שרונ" אמרה אמא, במבטא ארגנטינאי מתנגנ ובר' מתגל גלת, "אני מתחתנת". שתקתי, כי לא הייתי בטוחה שאני ממש שמחה. עברנו עמ אמא כל ככ הרבה הרפתקאות - חלקנ וערות במיוחד, וחלקנ עמ ופ טוב, אבל היו גמ כאלו שפחות. באותה השניה, לא הצלחתי לקטלג במוחי לאיזו הרפתקה היא מובילה אותנו כעת. אבל חתונה זה דבר משמח, אז התעשתתי מהר ועניתי במעט ה תייגות "מזל טוב אמא". היא לא חיכתה להמשכ המש פט ומייד ירתה: "עמ השריפ של חב רונ". היא הו יפה "עוד שבוע", ואחר ככ הנחיתה את הפצצה האחרונה - "במערת המכפלה… תבואי?". מה אומר לכמ. באותמ זמנימ חברונ היתה מבחינתי מחוצ לתחומ. זה לא היה רק עניינ התדמית שלה, שינקתי אכ ורק מהתקשורת, אלא גמ מבחינה פוליטית ואפילו פיזית. הרגשתי שהמקומ הזה רחוק ממני לפחות כמו הירח. היה לי קל יותר להחליט לנ וע לתאילנד מאשר לשמ. אבל, מה לעשות שאמא מתחתנת ואינ ברירה אלא לנ וע. אז נ עתי. לק חתי אוטובו משוריינ וחנוק מירושלימ. היומ אני מ וגלת לנהוג לשמ בעצמי ברכבי הפרטי גמ כשהילדימ ברכב, אבל אז פחדתי מאוד והתעקשתי על מיגונ מק ימלי. הגענו ל'חוות דריבנ' - מקומ שנמ צא מחוצ לשעריה של קרית ארבע באזור התעשייה. באותו זמנ הבניינ היה ערומ ועריה. ו ימ חיו בתוכ הבית והיה שמ ריח נוראי, כמו של שירותימ בתחנה מר כזית. אפשר היה לדעת שביקרת בחווה, כשבתור לקופת חולימ היתה שואלת הפ קידה - "הגעת מחוות דריבנ?". הדבר הראשון שאמא שלי עשתה כשהגיעה לחווה היה להוציא את ה ו ימ מהבית, לצבוע את הרצפה ב יד לבנ, ולהבעיר כמויות עצומות של מרווה. היומ אינ זכר לריח שהיה, אבל בזמנ הח תונה נשארו עוד אדימ. עמ השנימ אמא שלי הפכה את הבית ליצירת אומנות ממש, מקומ מיוחד שחייבימ לבקר בו, כמו הפ נינות הללו בחו"ל שעולימ אליהנ לרגל. אבל באותמ זמנימ המצב בבית היה על הפנימ, ואמא הפשילה שרוולימ והפכה את מרבצ ה ו ימ לאולמ חתונות במו ידיה. כשנכנ תי לשמ הייתי בהלמ תרבו תי קשה. עשרות גברימ עמ זקנימ ארוכימ וחגורות של קליעימ מעטרות את גופמ. נשקימ בכל עבר על ימינ ועל שמאל, כולמ מקפצימ לצלילי מוזיקה מוז רה. אפילו ל וג האוכל לא הייתי רגילה )שחטו כבש ועשו אותו על האש, מה זה - איפה הקרפצ'יו? והג פצ'ו והרביולי?(. אחר ככ נ ענו יחד למערת המכפלה לטק החופה. אמא היתה יפה ונוצצת, אבל החתנ שלה היה ב נדלימ וגרביימ וכו היינ היתה פל תה. טיילינג לגמרי שונה ממה שהכרתי עד כה. המערה נרא תה לי כמו מ גד - מלא כיתובימ בער אני לדודי ודודי לי לא היה לי מושג כמה אדי ישפיע על חיי. בהתחלה הוא נראה לי זקן מנותק. אך עם חלוף השנים וההיכרות עמו, למדתי שהוא היה אחד האנשים עם הפרשנות הכי בריאה למציאות של חיינו בית, כיפות, קשתות, ומלא צבע טורקיז. לא הבנתי איכ הכל מתחבר, ולא הרגשתי מחוברת. כמתנת חתונה הבאנו - אחותי, אחי ואני- שיר שהלחנו, שרנו והקלטנו באולפנ. את המילימ ערכנו מ'שיר השי רימ' ואת הלחנ המצאנו )חפשו ביוטיוב: 'אני ודודי ודודי לי' - מתוכ המופע 'מותר לאהוב'(. החוויה הזאת נחתמה עבורי באותו זמנ כחוויה וציאלית/אנתרופו לוגית מעניינת ותו לא. לא היה לי מושג כמה אדי ישפיע על חיי, על תפישת עולמי, על דעותיי הפוליטיות ואפילו על החלטות גורליות בחיי האישיימ. בהתחלה הוא נראה לי זקנ מנותק. אכ עמ חלופ השנימ וההיכרות עמו, למדתי שהוא היה אחד האנשימ עמ הפרשנות הכי בריאה למציאות של חיינו. אדמ • נדיר משכמו ומעלה. יהי זכרו ברוכ. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… אמה של שרון רוטר תחת החופה עם אדי דריבן ז"ל