שביעי

37 | 18.05.18 | ד' בסיון תשע"ח | 306 גיליון שביעי הרב חיים נבון הרב אהרן ליכטנשטיין כותב על רבו, כמלאך ה' צבאות 90 צילום: יונתן סינדל, פלאש באלול תשנ"א הגעתי ללמוד בבית המדרש של ישיבת הר עציונ. את שמו של הרב אהרנ ליכטנשטיינ לא שמעתי לפני כנ. הופתעתי לגלות את יראת הכבוד העצומה שרחשו כלפיו תלמידי הישיבה. התופעה הזו הייתה מפליאה במיוחד משומ שכל ה יכויימ היו נגדה: רוח התקופה, כבר אז, לא עודדה יראת כבוד לאנשימ גדולימ; הרב עצמו היה עניו מכל אדמ, וברח מכל גינוני כבוד; והתלמידימ היו גושניקימ מתוחכמימ, שלא הייתה להמ נטייה מיוחדת להערצה. זה היה הדבר הראשונ שמשכ את תשומת לבי אל הרב ליכטנשטיינ באותו אלול: ההערצה כלפיו, שמילאה באופנ כמעט פיזי את היכל הישיבה. ביומ הכיפורימ שבא ב יומו של אותו אלול התחלתי להבינ גמ מניינ באה ההערצה הזו. הרב עמד על רגליו במשכ כל יומ הכיפורימ, התפלל בבכי ובאימה, וב ופ היומ הקדוש הפנה לראשונה את פניו אלינו, וזעק: "מנ המצר קראתי י-ה, ענני במרחב י-ה", ופניו כפני מלאכ האלוקימ, נוראות מאוד. ברגע ההוא עוד לא ידעתי שאהיה רב - למעשה, לא העליתי זאת על דעתי - אכ ידעתי שאני רוצה שיהיה לי רב. שלוש עשרה שנימ למדתי בישיבה, מתוכנ עשר שנימ זכיתי ללמוד בשיעורו של מורי ורבי הרב אהרנ ליכטנשטיינ. הידע התורני שלו היה מוחלט, כושר הניתוח שלו היה מדהימ בעוצמתו. בכל שיעור אצלו ידענו שאנחנו חלק משרשרת המ ורה של תורת משה, מהר יני ועד להר עציונ. וידענו שאנחנו זוכימ לקבל את התורה מרב הדומה בעינינו כמלאכ ה' צבאות. אלוקי אבי וארוממנהו הרבנית רחלי פרנקל הרב פרופ‘ שמואל יששכר שפרכר כותבת על אביה, "זה אלי ואנוהו... אלוקי אבי וארוממנהו". אשרי שזכיתי מה שלא זכו קודמותיי, להיוולד בדור המאפשר לנשימ לצמוח בתורה. ברור לי ולכל ביבתי שכל אהבת התורה, השאיפה לקניינ תורה, הערכימ כולמ, באו לנו בברור ובפשטות מאבי מורי, הקב"ה יאריכ ימיו בבריאות ובטוב. אבא, הרב פרופ' שמואל יששכר שפרכר נולד באו טריה, ואפ שבילה חלק ניכר מילדותו כפליט , עלה ארצה 25 הנמלט מנ המלחמה, הגיע לארה"ב, ותוכ עשר שנימ, בגיל עמ דוקטורט בכימיה ו מיכה לרבנות מהרב ולובייצ'יק, כדי ללמד בבר אילנ מיומה הראשונ. דרכו בתורה היא דרכ תורה ומדע. תביעה ליושר אינטלקטואלי, ל ברה ישרה, לשכל ישר, להתמודדות עמ הריאליה ולמחויבות טוטאלית להלכה. כשאחיותי הגדולות הגיעו לגיל מצוות, אבא, בטבעיות גמורה, עשה לכל אחת מהנ מנוי לתלמוד המפורש של הרב שטיינזלצ, ורכש להנ כרכ אחר כרכ של ה דרה שרק התחילה לצאת לאור. לקח לי שנימ להבינ שבזמנו, זו היתה בחירה מאד יוצאת דופנ. כשהיה רקטור האוניבר יטה והיה מעורב בהקמת המכונ הגבוה לתורה והמדרשה, הוא עמד על ככ שלא י תפקו בהוראת תורה מתוקה ל'מיידלעכ', אלא ידרשו מנ הבנות עמל תורה והצטיינות, לפחות כמו בשאר הלימודימ האקדמיימ שלהנ. דמותו - תלמיד חכמ ומדענ, מח אנליטי וחיבור רגשי עמוק ועשיר אל התורה, מזינה כל צעד בלימוד התורה שלי. כשהאופטימיות האינ ופית של אמא לצידו, יה"ר שיזכו שצאצאיהמ וצאצאינו, יהיו כולמ יודעי שמכ ולומדי תורתכ לשמה. 90 צילום: מרים אלסטר, פלאש