שביעי

25.05.18 | י"א בסיון תשע"ח | 307 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר שני ניסיונות לא פשוטים עמדו בפני בחודש האחרונ - אחד מהמ העלה אותי למעלה על כנפי הדמיונ, והשני נתנ לי כאפה מצלצלת בפרצופ, הוריד אותי למטה ו ידר לי את הראש. הני יונ הראשונ היה שוב מעולמ התק שורת, עולמ שברחתי ממנו כמו ממכשפה אכ חזר לדפוק על דלתי ומנ ה לפתות אותי למכור את נשמתי. החבילה כללה פר ומ וחשיפה מרביימ בתוכנית ריאליטי ליוצרימ מו יקליימ, ופר נאה לזוכימ. בהתחלה אמרתי "לא, זה לא בשבילי". אבל באותו זמנ הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי - הייתי משועממת מכל עי ו קי - יצירתיימ ככל שיהיו, ובעיקר רציתי לברוח מעבודות הבית, מהמינו בבנק, הלחצ של החיימ ואולי לתת לעצמי הז דמנות שנייה. "בואי, רק תיפגשי אית נו וזהו. בלי התחייבויות: כנ, כנ - לא, לא", היא אמרה מעברו השני של הט לפונ ושכנעה אותי לבדוק. לפני שיצאתי לבדיקה התקשרתי לרב ושאלתי אותו אמ ואיכ אפשר לשיר בטלוויזיה. הרב אמר "שרונ, קודמ כל תדעי שאני רוצה להתיר. אני בודק וחוזר אליכ". ואכנ הוא חזר עמ הוראות ברורות - לפני השירה יש לשימ שקופית המתריעה על שירת נשימ, ובזמנ השירה אי אפשר לראות אותי שרה. לא ממש הופתעתי כשהצוות של התו כנית התלהב מההגבלות ומיד מצא להמ פתרונות אמנותיימ מתאימימ. המ כבר ראו בעיני רוחמ את ה'וי' הגדול שאפשר ל מנ על הדו ית מחמד. ידעתי שאיאלצ להיות במרכזו של שיח ציבורי בעקבות הופעה שכזאת בפריימ-טיימ בטלויזיה, ולא בטוח שהוא יהיה שיח חכמ, תרבותי או ראוי. חששתי שזה גדול עליי - לעמוד מול מתקפות ולנ ות להגנ על ההלכה ועל האמונה שלי. מילא מול אדמ או שניימ, אבל מול כל המדינה? אחרי שעשיתי חו שבימ החלטתי שאני עדיינ לא מוכנה לח זור ככ למרכז הבמה, ועל אפ שאני מאוד רוצה להרחיב את הפעילות שלי ואת תחומי היצירה, ואת אלו קל יותר לעשות כשאת מפור מת, עדיינ לא הייתי מוכנה לשלמ את המחיר הכבד של החשיפה המ יבית הזאת - מחיר של חשיפת המשפחה והילדימ, מחיר של איבוד חיי הפרטיימ. לא כי יש לי מה לה תיר, אלא כי אני לא כזאת חזקה נפשית בשביל מה שזה דורש. אמרתי להם שאני יורדת אבל בתוכ תוכי המשכתי לדמיינ מזה, מה היה אילו, ולו… הרגשתי שחיי עמדו להשתנות, ושלא נתתי לעצמי הזדמנות רק מפאת הפחד. זה אכל אותי מבפנימ ועשה אותי לא שקטה. הרגשתי שאפילו את השמחה של הבחירה ב'דבר הנכונ' לקחו ממני. התהלכתי כמה שבועות עמ פרצופ חמוצ בתחושה של החמצה. יכו לתי להיות מלכת העולמ. יכולתי להר וויח כ פ. יכולתי להצליח וויתרתי על הכל, ולשמ מה? לשמ האמת? מי יודע מהי האמת בעולמ הזה? אולי הייתי זוכה לקדש שמ שמיימ בתוכ כל עולמ השקר הזה? אולי יכולתי לנצח את המערכת? לבוא אליהמ הפוכ על הפוכ? הרגשתי שאני מתחילה להשתגע, עד שהשמ ריחמ ניסיונות ידעתי שאיאלץ להיות במרכזו של שיח ציבורי בעקבות הופעה שכזאת בטלויזיה, ולא בטוח שהוא יהיה שיח חכם, תרבותי או ראוי. חששתי שזה גדול עליי - לעמוד מול מתקפות ולנסות להגן על ההלכה ועל האמונה שלי עליי ונתנ לי את כל מה שביקשתי אבל על חשבונ בעלי. כי רק כשהוא החליק ושבר את הרגל התחלתי להירגע. קודמ כל קיבלתי פרופורציות והתאזנתי. זה מדהימ! טוב יותר מתרופות או מכת חשמל. ברגע אחד הרגשתי שחזרתי לעצמי. אחר ככ באו גלי הח ד של הקהילה שלנו - אוכל, טלפונימ, עזרה עמ הילדימ, אהבה ותשומת לב - והרגשתי שוב מפור מת. ברגע אחד חזרתי לתכלית שלי, אבל מתוכ שמחה ואהבה. עכשיו אני צריכה להיות גמ אמא וגמ אבא, הבית צריכ אותי - בעלי והילדימ. עכשיו אני מוכנה לקיימ את תפקידיי באהבה ולא מתוכ טרוניה ושעמומ. ואפילו הכ פ הגיע - לא הרבה אבל מ פיק בשביל לשרוד ללא פרנ ה של צד אחד. ורק שאלה אחת נותרה לי לבורא עולמ - אמ הדינ הוא כולו ח ד, מדוע הוא כל ככ • כואב??? sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: