שביעי

08.06.18 | כ"ה בסיון תשע"ח | 309 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר תמיד רציתי להיות אמא. אני זוכרת לפני הרבה שנימ ראיונ בר דיו אצל יאיר לפיד, כשהיה עוד בתקנ בדרנ/מראיינ ועתידו בפוליטיקה לא היה נראה באופק. הוא שאל אותי הרבה שאלות מעצבנות על הדת, ועניתי הרבה תשובות פשוטות שהיו בעצמ מתחכמות. אבל הרגע שבו הצלחתי להפתיע אותו היה דווקא בשאלה הכי נדושה ששואלימ בכל ראיונ, "מה החלומ שלכ?". התשובה היחידה בראיונ שלא עוררה בו אנטגו ניזמ הייתה, "להיות אמא". הוא ציפה לתשובה על הגשמה עצ מית מ וג אחר, אבל אני ידעתי שזאת בעצמ התכלית שלי מאז ולעולמ. לא שזה בא לי בטבעיות, האמהות. ממש לא. אני ח רת בלנות ב י ית, מתעצ בנת בקלות וכע נית. בגדול אני לא כל ככ מתחברת לילדימ, המ מפחידימ אותי. לא צפויימ כאלו. למענ האמת, הילדימ היחידימ שאני יכולה להתחבר אליהמ מלבד שלי, המ אלו שמתנהגימ בבגרות בלתי צפויה. כי בוא נודה על האמת - ילדימ זה לרוב דבר מעצבנ. נכונ, עד שלב מ וימ המ גמ מאוד חמודימ, אבל זה לא תמיד מפצה על חו ר הנוחות שהמ עלולימ לעורר בכ. ילדימ זה לא דבר הרמוני - המ רעשניימ, מנו זלימ, אינ להמ פרופורציה, דעת גבוהה או רגישות מינימלית ל ביבה. והילדימ של היומ זה בכלל קט טרופה חברתית - המ לא מקשיבימ להורימ בקטע כרוני, ועושימ מה שבא להמ. אני לא בקטע של להגיד לשונ הרע על ילדימ. כמובנ שאי אפשר למדוד אותמ באותנ אמות מידה בהנ מודדימ מבוגרימ, על ככ אינ ויכוח. אבל בתור אחת שילדה חמישה, אני מרשה לעצמי להודות על הח רונות באלו שהאנושות אינה יכולה בלעדיהמ. יש כנראה קשר בינ כמות האחימ שלכ לשאיפות שלכ בתור הורה. לא חייב להיות, אבל זה משהו שקיימ בתו דעה. אנחנו היינו שלושה אחימ, ותמיד חשבתי שגמ לי יהיו שלושה. כל זאת לפני שחזרתי בתשובה. כי מה לעשות שגמ ה ביבה משפיעה, וזה שיש לשכנה שלי שישה ולזאת שבעה, משפיע גמ על ההחלטות שלי. אמ היא יכולה, אז מדוע אני לא? והרי צריכ ללדת כמה שיותר. וגמ בד בבד התרחבו הכלימ והמידות, ואולי באמת אני יכולה לה תמודד? אז אחרי הילד הרביעי עדיינ הרגשתי חזקה. אבל אז הגיע החמישי החביב ואיתו כלו כוחותיי. הגעתי לקצה גבול היכולת, אני כבר יכולה לומר זאת בפה מלא. זה לא פשוט להודות בככ. זה אפילו וג של טאבו לומר שאני לא רוצה עוד ילדימ. זאת כפירה, כפיות תודה, חו ר הכרת הטוב למתנות שה' נתנ לי. הרי יש כל ככ הרבה נשימ שמייחלות לילד, כל ככ הרבה שלא שפר עליהנ מזלנ. ואני, שקיבלתי מתנות כה רבות, מכריזה קבל עמ ועדה ש גרתי את הבא טה? זה לא רגיש, לא מקובל, לא נעימ בכלל. עד בלי די בדמיוני לא הבנתי איך אפשר לומר 'די' לשפע, הרי תמיד אני רוצה עוד ועוד. עד שפעם אחת ניסיתי למצוא מקום בחיי בו יש שפע כה רב, שאני כבר לא יכולה להכיל יותר ממנו כששמעתי את הניגונ של חב"ד בפעמ הראשונה - 'והריקותי לכמ ברכה עד בלי די', שיערתי שהוא מתייח לימות המשיח בהמ נזכה לכל ככ הרבה שפע עד ש'יבלו שפתותינו מלומר די'. אבל בדמיוני לא הבנתי איכ אפשר לומר 'די' לשפע, הרי תמיד אני רוצה עוד ועוד. עד שפעמ אחת ני יתי למצוא מקומ בחיי בו יש שפע כה רב, שאני כבר לא יכולה להכיל יותר ממנו. ואמ עשיתמ אחד ועוד אחד אז גמ אתמ הבנתמ את התשובה: ילדימ - כזאת ברכה גדולה ועצומה, אבל יש רגע שבו זה כל ככ ממלא ומורכב, רגע שבו שכבר שכחתי מי אני, שבו אינ לי רגע לעצמי, שכבר נמא לי לשיר ולרקוד 'עוגה עוגה' שתיימ עשרה שנה ברציפות. רגע שבו השפתיימ שלי כבר מיובלות מלומר • 'די'. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: