שביעי

15.06.18 | ב' בתמוז תשע"ח | 310 גיליון שביעי | 14 למלא את החלל דניאל אנגלברג ז"ל היה אמור לחגוג כעת בר מצווה, אבל נפטר אמו, הילה, גייסה את תלמידיה בתיכון אמי"ת • מסרטן 3 בגיל בר אילן בנתניה, ואירגנה חגיגה עבור נער ממשפחה מעוטת יכולת "כשדניאל, בני בנ השלוש, היה בטיפול נמרצ, היה חשוב לי שנשיר לו את המזמור 'הפכת מ פדי למחול לי... למענ יזמרכ כבוד ולא ידומ'. אחרי שהוא נפטר, זה הפכ להיות הצוואה לחיימ שלנו", מ פרת הילה אנ גלברג, מורה להי טוריה ואזרחות, המשמשת גמ כמנ טורית לתלמידי כיתה י' בתיכונ אמי"ת בר אילנ נתניה. השנה, עשור לאחר פטירת בנה, היא לא זכתה לחגוג איתו בר מצווה; אז היא עשתה מעשה ואירגנה את הח גיגה לנער אחר ממשפחה מעוטת יכולת, יחד עמ התלמידימ שלה, הוריהמ וצוות בית ה פר. "הרכזת החברתית של בית ה פר, רחלי הומינר, חי פשה שכבה שתרצה לארגנ בר מצווה לנער שגר בפ 13- נימייה. ההודעה הגיעה ב מיכות ליומ ההולדת ה של דניאל ז"ל, התאריכ שבו הוא היה אמור לחגוג בר מצווה, וזה מיד התחבר לי". מה הרגשת כשראית את  הנער האחר, בנ גילו של דניאל, חוגג את האירוע שבנכ לא זכה לחגוג? "התרגשתי מאוד, התרגשות גדולה. הצ טלמנו יחד, עמ ארב עת הבנימ שלי וגמ עמ הנער הזה, למרות שהוא לא שלי, אבל בערב הזה הוא כנ היה שלי. באותו בוקר גיהצתי בגדימ ומ צאתי את עצמי נרגשת עד דמעות, לא חשבתי כבר שהשנה תהיה לי בר באותו בוקר גיהצתי בגדים, התאמתי נעליים ושמלה והתרגשתי עד דמעות, כמו כל אמא. למחרת הלכתי לבית העלמין וביקרתי את דניאל. למרות הכל, הוא חסר לי מצווה ושאני אזכה להיות ע וקה, אצטרכ להתאימ את הנעליימ והשמלה, כמו כל אמא נורמלית. הרגשתי על גג העולמ. למחרת הלכתי לבית העלמינ וביקרתי את דניאל. למרות הכל, הוא ח ר לי". "שום עין לא נשארה יבשה" הילה ובעלה איתי לקחו על עצממ את מימונ האירוע, ומתחמ בית ה פר הפכ לגנ אירועימ מרשימ לערב אחד. התלמידימ בשכבה שאותה היא מלווה התגיי ו לעזור: המ ליוו את נער בר המצווה, לימדו אותו להניח תפי לינ ולקרוא בתורה, וביחד עמ המנטורית שלהמ גיי ו חברת קייטרינג, צלמ, מעצב אירועימ, תקליטנית, בי גוד לחתנ ולחבריו ועוד. העשייה התבררה כמדבקת, ואנשימ רבימ וטובימ הצטרפו אליה לאורכ הדרכ. איכ התלמידימ הגיבו ליוזמה הזאת? הרי המ עברו  כבר את עונת בר המצוות לפני שלוש שנימ. "יכולתי לעשות את זה לבד, אבל בחרתי להכני את זה לתוכ בית ה פר, לתוכ מקומ של מחויבות אישית, והליווי נתנ לזה ערכ מו פ. וזה בעצמ ה יפור הגדול - לא העניינ האישי שלנו, אלא פתיחת הלב וההתגיי ות של כל ככ הרבה אנשימ. ברגע שהתחלנו לע וק בזה במ גרת בית ה פר, היו תלמידימ שנרתמו ללמד את הנער את העלייה לתורה. תלמיד אחד הלכ איתו להקליט שיר באולפנ, אחר כתב איתו את הדרשה. אמא של תל מיד אחר דאגה לאוכל, ואבא אחר דאג לה עה. משפחה אחת קנתה לו תפילינ. כל מי שנגע בדבר, אמ זה הת קליטנית והתאורנ והקייטרינג, כולמ נפעמו והתרגשו". אני מניח שזו לא הייתה חגיגת בר מצווה רגילה.  "שומ עינ לא נשארה יבשה. יצא שהאירוע התקיימ בדיוק ביומ הפטירה של אודליה ז"ל, אחותה של הרכזת רחלי. הרגשתי כאילו מכוונימ אותנו מתוכנו, והיה לנו חשוב לא לשימ את העצב במרכז. אני מאמינה שאודליה ודניאל נמצאימ שמ למעלה ואומרימ 'יופי, שימשיכו לעשות טוב'. ב יומ האירוע אמרתי לנער שאני מודה לו, כי בזכותו ראיתי את התלמידימ באור אחר, שאולי • לא יכולתי להבחינ בו בלי בר המצווה שלו". אליהו גליל ח י נ ו ך "גם התקליטנית והתאורן נפעמו". חגיגת בר המצווה הילה ואיתי באירוע, עם ארבעת ילדיהם צילום: יובל אלימלך צילום: אריאל תייר