שביעי

33 | 15.06.18 | ב' בתמוז תשע"ח | 310 גיליון שביעי shut@shvii.co.il לת גובות: פרוזה. החיים עצמם. הרב קוק. הגות מכילה יצירה. ילדה של ספרים. חווית הילדות המרכזית. ערימה של ספרים ליד המיטה בשבת עברית. לחיות בעברית זו מתנה ענקית. יש לה גם מחיר. מדד להצלחה. קוראים שמתחברים לתדר המדויק. פעם בזתי לכותבים שאמרו שפרסים הם לא מדד להצלחה. חשבתי שזה כי הם לא קיבלו פרסים. מאז קיבלתי פרסים. הם באמת לא מדד להצלחה. דוקטורט בספרות. נטשתי. אולי אחזור פעם. ואולי אכתוב על משהו אחר. הלוואי שאפגוש נושא שיסעיר אותי מספיק. פמיניזם דתי. מושג מתעתע. שינוי מעמד האישה ביהדות זו לא אג'נדה פמיניסטית. זה הדבר המתבקש, המוסרי והנכון. דור המסכים. דור נהדר, עם המון אפשרויות פתוחות בפניו. המסכים לא יהרגו את הספרים. גם על הרדיו ניבאו שהוא יחסל את הקריאה. גם על הקולנוע. מסתבר שקריאה היא צורך שאין לו תחליף. מודלים לחיקוי. מרגרט אטווד. אליס מונרו. דליה רביקוביץ'. כל אישה כותבת עם עיניים לראות את העולם. "על אהבה אני רוצה להגיד". אהבה היא הנושא היחיד שקיים. בכל התחומים. יש אהבה, או היעדר אהבה, וזה הכוח המניע של כל היתר. הקצנה. אנחנו מדי מתרשמים מ'מישהו אמר משהו'. חצאי אמירות, לרוב מסולפות, שואבות את רוב האנרגיה הציבורית. אפשר פשוט לכוון את עצמנו לדברים יותר חשובים. הד סטארט. הייתי נגד. חשבתי שעניין ההד סטארט נמאס, ושזה סתם מציק לאנשים. אבל זה עבד. אנשים קנו כרטיסים מראש, וככה, יש מאין, המחזה על פי הספר שלי הופק ועלה בצוותא. בדיעבד זה די מדהים. .20 ערוץ אני לא באמת מבדילה בין הערוצים השונים. רואה רק סדרות. פוקסטרוט. לא ראיתי שם השמצה דרמטית של צה"ל, המהומה הייתה מיותרת בעיני. זה סרט בדיוני. מודה שככזה, הוא היה בעיני בעיקר קלישאה עגמומית. אני חצי מאמינה שהוא בעצם פארודיה מבריקה על סרטים מסוגו. מירי רגב. לא יודעת. תרבות כפוליטיקה מחנאית פחות מעניינת אותי. אבל מגדלי השן ושלטון האליטות הם לא אגדה. עמוס עוז. לחלוטין אליטה ומגדל שן. אבל אני חושבת שהוא סופר נהדר, והלוואי שיזכה בנובל. זכתה במקום הראשון בתחרות סיפורי מדע בדיוני. הפרס היה טיסה למטח מטאורים, אבל היה מעונן והטיסה בוטלה. אוכלת לפי צבעים. מאכל אהוב: אדום. לא יודעת לחייך למצלמה, או בכלל לפי הזמנה. "אם חייכתי זה אמיתי". לא יודעת לנקד. גם לא לרכב על אופניים. קוראת נלהבת של ספרי מתח. למדה את השפה הערבית. מקלידה באצבע אחת. כותבת ככה ספרים שלמים, עניין של הרגל. אם משהו מוצא חן בעיניה - מנסה לייצר אותו בעצמה. כבר פיסלה בובות, תפרה דובים, ואפילו הכינה לבד ביסלי. פוחדת להיכנס למתקן רחיצת מכוניות. בפעם היחידה שנכנסה אליו, הרכב נתקע והיו צריכים לחלץ אותה. רבע השעה הארוכה בחייה. עמוס עוז: לחלוטין אליטה ומגדל שן. אבל אני חושבת שהוא סופר נהדר, והלוואי שיזכה בנובל דברים 10 שלא ידעתם על גילית חומסקי