שביעי

45 | 22.06.18 | ט' בתמוז תשע"ח | 311 גיליון שביעי משמ ונהמות חד משמעיות מה פ ל האחורי - כל אלה לא הזיזו אפילו במעט לגבאי הנחוש. במיוחד לאור העובדה שבגילו המופלג הוא כמעט ולא שומע כלומ, ואת המכשיר הוא מ רב לקחת מפני שהוא שומע מצוינ. ומדוע הללו ממשיכימ לנהומ ולצקצק? נו, מה עניינ שמיטה להר יני, הצקצוקימ כבודמ במקוממ מונח אמ ישמע ואמ לא ישמע. ודוקא נעמה לו התפילה, למר וי ה שלנו. כאדמ פתוח וחובב תרבויות, הוא נהנה מהעצות הנדל"ניות ששמע מה פ ל האחורי, אמ כי חשוב לציינ שהוא ישב ב פ ל הקדמי, וגמ הקצב הטמפרמנטי של החזנ שהיווה ניגוד מוחלט לישנוניות של הקהל - כל אלה שבו אותו במינ ק מ אב ורדי ומיוחד. החליט מר וי ה, אפ על פי כנ ולמרות הכל - פה אשב כי איוויתיה. ותושבי הקבע בבית הכנ ת? המ דוקא שמחו לחבר מעדות המזרח, גמ בשביל להשחיל אצלו איזה חריימה בלי שהאשה תראה, ובעיקר כדי שיוכלו להקדימ לכל טיעונ גזעני 'בתור אדמ שיש לו חברימ פרדימ'... כשאכ נחת מר וי ה בביתו החדש, היה זה לפני עשרימ ושש שנימ בדיוק. עשרימ ושש שנימ בהנ נעשה וי ה בנ בית בקהילת הפועל המזרחי, והצדיק במעט את השמ האירוני. וי ה למד היטב את מנהגי המקומ; הוא יודע לצעוק על החזנ בשבתות הנכונות שלא אומרימ 'אב הרח מימ', נע בעצבנות כשהחזנ מאריכ בתפילתו, ואפילו מקפיד על המנהג לדבר בקולי קולות בזמנ 'אדונ עולמ' בליל שבת. כלומר, עד שהגבאי מודיע את ההודעות כמובנ. ופ דבר, מר וי ה השתלב באופנ כמעט מושלמ בלב אליטת השפמ. כמעט, אמרתי, ודקדקתי בדבריי. כי מר וי ה עוד מתחזק כמה פערימ שמשמרימ את זהותו המקורית, וחושפימ אותה בפני כל מבינ עניינ. ואפרש העניינ.  קהילה בעלת מ ורת מרשימה, ידועה במיוחד בקידושיה הר קהילת הפועל המזרחי, בימ והאיכותיימ. יחשבו בליבמ עתה כמה מצעירי הדור, אלה שאינ בהמ לא טעמ ולא ריח, ש'איכותי' פירושו ושי ומו לוטו , או שאר מיני הבלימ שאיני בקי בהמ. לא, אינ הכוונה לעניינימ פחותימ אלה. בקידושי הפועל המזרחי לעולמ תמצא להקה של חתיכות דג נא ורודות, הצפות להנ בנינוחות על ימ המלח השמנוני. לצידנ, קרקרימ מפירמה בני ברקית, המצטיינימ במינימומ מיתוג ומק ימומ תכולה. את הקיגל הלוהט נו ע להביא בכל שישי ר' אלתר קוגל, שהקשר בינ שמ משפחתו לתפקידו הוא לגמרי מקרי. כדי להמתיק את הגלולה המלוחה מקפי דימ בבית הכנ ת לשלופ מנ המאגר הבלתי נדלה מיצ פז, בדרכ כלל תפוזימ, אמ כי קרה לא פעמ שמחמת הבהלה ניגש הממונה לארונ הלא נכונ והניח על השולחנ את הריצפז. ה ועדימ, על כל פנימ, לא חשו בהבדל ניכר. יותר מכל ממנ פולקלורי טי, התאהב מר וי ה בקידושימ של בית כנ ת הפועל המזרחי. בית הכנ ת, מצידו, לא איכזב - כמעט בכל שבת היה בעל יארצייט שיפתח שולחנ, ובאלו שלא נפלה איזו שמחה, ואמ לא יארצייט ולא שמחה, הרי שגמ זו יבה למ יבה. וי ה הלכ והתעלה במעלות הקידושימ, עד שזכה לתפקיד רב הוד בבית הכנ ת - שר המשקימ. מתחת לעמוד עליו מתפלל החזנ, באופנ מתמיה למדי, הונח לו מצבור מרשימ של יינ שרופ שנועד לשרת את מתפללי בית הכנ ת. המצבור היה גור מאחורי דלת עמ מנעול, שמפתח לה היה רק לאדמ אחד בבית הכנ ת - מר וי ה שמו. ככ, אחרי תפילת שחרית של חול, היית יכול לשמוע יהודי שהזדמנ לו יארצייט באותו יומ, קורא - ' וי ה, תביא קצת שליבוביצ', או ' )מיני יי"ש מ ורתיימ שמ ופקני מי מהקוראימ מכיר(, ו וי ה מיד רצ אל הארונ ה ודי 777 ושולפ משמ מכל טוב. וכאנ אנו מגיעימ אל ה'כמעט' של וי ה. כי על אפ שמר וי ה התערה עד מאוד בהויה ההפועל מזרחית ומנהגי בית הכנ ת היו לו לטבע שני, עדיינ - שפת היידיש לא היתה שגורה על פיו. ובכל בוקר שהיה שולפ יי"ש לטובת היארצייט של אחד החברימ, היה שומע אותו מנהמימ 'נשומה עליה, נשומה עליה'. ועל אפ ששמע את הביטוי פעמימ אינ מ פר, תוכנ המילימ לא נקלט באזניו, ולשאול את המתפללימ מה פירוש הרי זאת בושה. רק אחרי שגמר בליבו שהבינ לפשר ההברות המוזרות, התחיל וי ה להשתמש בהנ בעצמו. 'יאללה שומליה!', הוא התפרצ ב חבקיות המזרחית שעוד נותרה בו, משמיע צהלולימ בלשונו וגורמ לנוכחימ לחשוש שמא מירי רגב תפרוצ עוד רגע בלבוש מ ורתי ותרימ לו. ל תותיהמ של זקני פולינ נשמטו ממקומנ, בינ אלו שזו מטאפורה אצלמ ובינ אלה שזו אמת לאמיתה, אבל גמ המ לא יכלו שלא לחבב את הטווי ט הצוהל של היארצייט.