שביעי

29.06.18 | ט"ז בתמוז תשע"ח | 312 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר שכשא בתורת הסוד מסופר, דמ מבקש לחזור בתשובה קמימ עליו כל המקטרגימ בשמיימ ופונימ לקדוש ברוכ הוא בטרוניה: 'זה טוב ויפה שהוא החליט לצאת לדרכ חדשה, אבל מה עמ כל הע וונות שעשה? עמ כל החטאימ? מה הדינ עליהמ?'. ה' יתברכ יודע שאינ שומ י כוי שנחזור בתשובה תחת מעטה החבילה הזאת, לכנ הוא נותנ לו מתנה - מעט מהאור הגנוז הישר מתחת לכ א כבודו. בתור חוזרת בתשובה חוויתי את הטעמ של האור הגנוז הזה, והטעימה הזאת הז כירה לי מי אני באמת, למה התגעגע תי כל השנימ ואיכ אני מבקשת לחיות בעולמ הזה. או במילימ אחרות היא הז כירה לי את מי אני רוצה לעבוד. לא רק כי הוא קיימ ואני מצווה, אלא כי ב ופו של דבר זה הדבר היחידי שבאמת ובתמימ עושה לי טוב. אחרי שהאדמ עובר כברת דרכ במ ע התשובה, ה' גונז בחזרה את מתנת החינמ הזאת. אז מתגלימ הדינימ של המקטר גימ - הקושי בפרנ ה, בקריירה, בחינוכ הילדימ, בשלומ הבית ובקיומ המצוות. אז נאלצ האדמ 'לשלמ' על חטאי העבר, והת חושה של האור הגנוז נמצאת שמ כל הזמנ לתזכורת, לדרבונ ולתקווה. אדי האורות של תחילת התשובה מתחילימ להתעמעמ, ועממ נשארת לעיתימ התחושה כי לא לככ התכוונ המשורר. הרי איכ זה יכול להיות שעשיתי יבוב של מאה שמונימ מעלות, שיניתי את כל אורחות חיי מא' ועד ת', לעיתימ אפ אכזבתי את אוהבי, משפח תי ומטיבי, והיומ אני מוצאת את עצמי בחיימ שבהמ אני נאלצת עדיינ להתפשר על האמת, נשאבת שוב להבלי העולמ הזה ולתוואימ שנולדתי איתמ. שאחרי כל איך זה יכול להיות העבודה המאומצת שעשיתי, אני עדיינ לא צדיקה, ואולי אפילו ברבדימ מ וימימ אני גרועה יותר מפעמ. אני מבינה את השיר של שולי רנד 'צדיק'. הוא מבטא בשירו מהלכ טבעי של אבולוציה של אמונה. חשבנו שאמ נתמיד, נעבוד, נלמד, נז דככ, נביא הרבה ילדימ, נעמוד בנ יונות הפרנ ה - אז נזכה להרגיש שהגענו למשהו, שהשתננו באמת, שאולי אנחנו שווימ יותר מאלו שהותרנו מאחור. אבל, לפעמימ נדמה לנו שיכול להיות שהמ מאושרימ מאתנו, עמ הילד וחצי והכלב והחיימ הכה נוחימ של חו"ל מ עדות ו… בנו פ אנחנו גמ צריכימ להתמודד עמ בני נוער שפוזלימ מהדרכ אל עבר כל מה שעזבנו. זה אכזרי מנשוא, מכיוונ שברור שח זרתי בתשובה כי הבנתי שיש אלוקימ ושתורת משה היא אמת, אבל היו אלו הילדימ שדירבנו אותי להתחיל לשמור מצוות, להתחזק ולהחזיק בהמ. בגלל הילדימ עברנו לחיות בקהילה דתית, בג ללמ מ רנו את נפשנו על ה עות לחינוכ תורני ראוי. ואז מגיע גיל ההתבגרות והמ בועטימ בדרכ? חותכימ את הפאות, מק צרימ חצאיות ומפלרטטימ בינ המינימ? הילדים הללו הם גם שלך אתה השותפ אבא שבשמיים. השלישי. אני עשיתי ככל יכולתי לגדל האבולוציה של האמונה איך זה יכול להיות שאחרי כל העבודה המאומצת שעשיתי, אני עדיין לא צדיקה, ואולי, ברבדים מסוימים, אני אפילו גרועה יותר מפעם אותמ בדרכ התורה, ועכשיו זה תורכ לשמור עליהמ בדרכ. כשהאורות דועכימ, מתחילימ הבלבו לימ והפגמימ צצימ. אינ אפשרות לחזור אחורה ולא מצליחימ לנוע קדימה, ונ שאר רק לעמוד על המקומ ולבקש )אולי אפילו לדרוש( מהשמ שיאיר לנו מאורו, שיתקנ את עולמו, שיעזור לנו לצאת מהלופימ האינ ופיימ שאנחנו תקועימ בהמ אל עבר תודעה חדשה ואחרת - תודעה של אמת, של התגלות ה' בעול מו, של ישועה. תודעה של גאולה. "תבוא, אנחנו מחכים לך יותר מדי שנים, אנחנו השתגענו אין לנו יותר פנים רק הולכים ומתכלים כל הזמן, אז תבוא, כן תבוא. לא נשארו כלים כדי שנוכל אותם לשבור, אנחנו לא יודעים מי פה צלול מי השיכור שתמיד נופל לבור, מן הסתם . אז תבוא, כן תבוא" • )מתוכ 'עומד בשער' עמיר בניונ( sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… צילום: אלעד שושן במה אנחנו יותר שווים מאלו שהותרנו מאחור? שולי רנד, 'צדיק'