שביעי

06.07.18 | כ"ג בתמוז תשע"ח | 313 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר היו לי כל כשחזרתי בתשובה מיני דמיונות לגבי המגזר הדתי. אולי אפשר להשוות זאת לאדמ שעולה לארצ עליה חלמ כל חייו, ועמ הגעתו המציאות טופחת על פניו. אבל לא כל הדמיונות מתבררימ כאכזבות. ישננ ציפיות שמת ממשות, ואולי אפילו עולות על הדמיונ. במקרה שלי דמיינתי והשתוקקתי לחיות בקהילה - שכנות שהנ חברות, שבתות משותפות, עזרה וערבות הדדית - כל אלו ועוד התגשמו מעבר לציפיותיי. רק ציפייה אחת במארג הזה לא התממשה - הציפייה מהקהילה לתמוכ בי בחיזוק האמונה וש מירת המצוות שלי. אמנמ אמונה וקיומ מצוות זאת עבודת ה' פרטית ואישית. אכ כשרק התחלתי לחזור בתשובה הייתי זקו קה לתמיכה של אלו ששמרו לפניי, בכדי להמשיכ, להתקדמ ולרצות לקיימ את המצוות. כיומ המצב שונה, כשלפעמימ אני מרגישה שאני זאת שתומכת ומזכירה ל ביבה שלי )שגדלה בדרכ התורה( את התשוקה והחשיבות לקיומ מצוות התורה. כמובנ שישנמ דברימ בהמ הקהילה תומכת בככ שהיא מעניקה לחבריה שיעורי תורה ותוכנ הולמ, מרחב שומר שבת, עזרה וח ד למי שצריכ ואפש רות לעזור ולתמוכ. אכ פעמימ רבות, כשזה נוגע להלכות ומצוות בענייני הילדימ, יש נטייה לחפפ. אישית, אני מודה שבגיל צעיר זה לא ממש מפריע לי - הילדימ יודעימ מינקות את המצוות וההלכות, זה בדמ שלהמ. אבל בפועל מגיע גיל ההתבגרות, ופתאומ זה מרגיש DNA כאילו המ חומקימ לנו מהידיימ וה שלהמ פולט את המצוות בלי למצמצ. או אז מתכנ ות ישיבות דחופות בנו שא 'הנוער לאנ?', ומעלימ בעיות ודרכי פתרונ. רק להבהיר - בגדול, כל המהלכ הזה מבורכ בעיני- גמ החיפוש של היל דימ )כי נער אמור לבחור בעצמו את מה שינק עד עכשיו, זהו תהליכ טבעי(, וגמ החיפוש של ההורימ אחר השבת הילדימ הביתה. אבל נדמה שאולי, אמ נשכיל לשימ יד על הדופק כמה שנימ לפני, אז לא נקבל כל מיני התקפות לב קטנות, אלא רק נאיצ את הדופק. פחות חשובות הלכות צניעות לציבור מהלכות אחרות, ככ זה נדמה לעיתימ. מבחינתי )אולי כי אני חוזרת בתשובה מתלהבת( כל מצווה חשובה בדיוק כמו רעותה. אז למה לא יעלה על הדעת להגיש באירוע חברתי כיבוד שמ ערב חלב עמ בשר, אבל כנ יעלו נערות לשיר ולרקוד בפני קהל מעורב? נכונ, הנ ישירו בפלייבק )מה שמקל על הע ניינ( וירקדו בבגדימ ובתנועות צנועות, ומי ששומר על עצמו יוכל תמיד לצאת בקטעימ הללו. אבל, וזה אבל גדול, מה עמ אמונת החכמימ שלנו? מה עמ נעשה ונשמע? מה עמ האמירה מול הילדימ שאנו מכבדימ את ההלכה ולא עושימ איפה ואיפה? שככ ציווינו וככ אנו פו עלימ - ללא פרשנות אישית והיתרימ פציפיימ. אולי זאת רק אני והחיפוש המוגזמ שלי אחר האמת, כמו שאומר רבי נחמנ "אחד היה אברהמ" )תורה מדהימה מלי קוטי מוהרנ ח"ב(. אבל מה לעשות שק ללמוד גם מתינוקות מבחינתי, כל מצווה חשובה בדיוק כמו רעותה. אז למה לא יעלה על הדעת להגיש באירוע חברתי כיבוד שמערב חלב עם בשר, אבל כן יעלו נערות לשיר ולרקוד בפני קהל מעורב? צתי ממ יבות ואירועימ שיש בהמ תוכנ ערכי אבל ח רה בהמ קדושה, כי כל מה שאני מחפשת זה את הערכ המו פ הזה- את התשוקה הזאת שאנו אמורימ לה טמיע בהמ, במיוחד בגיל הבעייתי הזה כשכלומ לא מעניינ אותמ באמת. שמרוב ואולי זאת הנקודה, עייפות החומר אנו לעיתימ מקיימימ את המצוות על אוטומט וח רימ את הרצונ והתשוקה להמשיכ להתקדמ בדרכ? אני יודעת שזו לא חוכמה שאני באה ככה 'טרייה', ילדה בת עשר בקיומ מצוות, כשכל מה שמעניינ אותה זה להכני את בורא עולמ בכל דבר בחיי, במיוחד כשזה נוגע לדור הבא. אבל מה אכפת לכמ לנ ות לנצל את העניינ, ובפעמ הבאה שי פנה אליכמ איזה חוזר בתשובה תתנו לו לעשות לכמ דר. כי עמ כל הפז"מ שלכמ • והכל, גמ מתינוקות אפשר ללמוד. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… Josep Suria, shutterstock צילום: