שביעי

20.07.18 | ח' באב תשע"ח | 315 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר אני נעה במעגלים של מא־ פנימיימ ותחושות: מצד אחד, בקים אני מוכשרת ויש בי משהו מיוחד שאינ לאפ אחד אחר שאני חייבת להוציא אותו לראווה בעולמ. ומהצד השני, אני ב כ הכל אדמ די לא-יוצלח. נכונ, יש לי כמה דברימ שאני טובה בהמ, אבל זה בכאילו - לא עד ה ופ. לפעמימ בא לי לוותר על כל ה'כשרונות' שלי, על השאיפות 2 והרצונות. לקומ בבוקר, ללכת למש רד, לחזור הביתה, להכינ אוכל לילדימ, לקלח להשכיב, וחוזר חלילה. לה תפק במה שיש. בלחיות בעולמ, לאהוב את ה', לגדל ילדימ, להיות רעיה טובה- הרי זה המונ, וגמ את כל אלו הלכאורה ב י יימ, אני מרגישה שאני לא עושה על הצד הטוב ביותר ומכל הלב. נדמה לי שאני לא מ וגלת להיות 2 'רק' אמא ו'רק' רעיה. אני חייבת לה רגיש שאני מביאה תועלת לעולמ בזכות 2 עצמי. שהשארתי פה איזה רושמ. שהש פעתי טוב. אבל אמ להודות על האמת, בתכל' אינ לי את זה באמת - אני לא מהמשקיעות, מהמצליחניות - אלו שיש להנ כוחות על לקדמ את עצמנ, לפרוצ, שיודעות בוודאות ובלי פק שמה שהנ עושות נועד להיות בפרונט, נועד להיות אהוב על כולמ, נועד להצלחה. אבל האמ שווה להתייגע כל ככ באומנות המנופחת הזאת בשביל רגע של הקלה? מילא אמ את באמת מוכשרת וזה בוער בעצמותייכ, או לחילופינ זה הדבר היחידי שאת יודעת לעשות ואינ לכ שומ ברירה אחרת. אבל על מי אני עובדת? כי גמ אמ אני מוכשרת בדבר מה או בכמה, יש תמיד מוכשרימ ומוכשרות ממני. אז למה לטרוח, למה ל בול? אני חיה כבר שנימ רבות את התחושה הזאת של פוטנציאל לא ממומש, של רצונ שהכל ייפתח, שכולמ יבינו שאני שווה ויתחילו לקחת אותי ברצינות. שכל מה שאני חולמת לעשות יקרה, ובעיקר בלי מאמצ שיווקי מזויפ ומתיש את הנפש. האמ ה' קבע חוקיות בעולמנו שבה יש רק דרכ אחת להצליח? 2 שע השבוע פגשתי אישה זבה הצלחה הי טרית בעולמ ההייטק, בכדי להעביר שיעורימ בשיטה שהיא פיתחה. לא כל ככ הבנתי את השיטה, אבל אותה אישה הצליחה בצ'יק להגיע 2 לחמשת אלפימ נשימ ללא מאמצ או פי ר ומ. חשבתי לעצמי שכמו שיש אנשימ שאינ להמ תיקונ עמ פרנ ה, או נשימ שיולדות בקלות מעצבנת, או כאלו רזות בלי מאמצ, אז יש גמ כאלו עמ ידיימ מזהב שכל מה שהנ יגעו בו )אפילו אמ לא ממש ברור מהו( יצליח ללא עוררינ. אמ הייתי יודעת איכ ומה לתקנ כבר מזמנ הייתי מתאבדת על זה, אבל אני 2 כבר הרבה שנימ תקועה בלופ הזה ומ תחילה להתעייפ ממנו. ואולי כל זה לא 2 שווה לי? אולי כדאי לשנות את הפרש נות במוח? את התחושה שאמ לא אביע את עצמי אז אני ארקב מבפנימ? הרי הדרכ הזאת לא הוכיחה את עצמה, אז אולי כדאי כבר לוותר? ולפני שתרגישו שאתם לנחמ ולעודד אותי, להרימ חייבים יוצאת מהמשחק על מי אני עובדת? גם אם אני מוכשרת בדבר מה או בכמה, יש תמיד מוכשרים ומוכשרות ממני. אז למה לטרוח? למה לסבול? אני חיה כבר שנים רבות את התחושה הזאת של פוטנציאל לא ממושש, של רצון שהכל ייפתח 2 את המורל, לחזק אותי שאינ יאוש בעו למ כלל, רק אציינ ואומר שב ופו של דבר יש רק אחד שבאמת יכול לעזור לי, לרוממ אותי, לדייק. אני מעלה את כל הדיבור הזה לקדוש ברוכ הוא ודורשת ממנו ישועה, לצאת מהלופ - או לכאנ או לכאנ, אבל לא להיות עוד באמצע. ואמ צריכ לוותר, אז שאוכל לה תפק במה שיש. אבל אמ הוא רוצה ממני להאיר את אורו בעולמ, שידאג שזה 2 יקרה היומ, לאלתר. כי המאבקימ הפ 2 נימיימ שבי עלולימ לקדוח עמוק, לה תיש ולגרומ לדיכאונ. לכל אחד מאיתנו 2 יש את המקומ הזה שהוא תקוע בו, ול רוב אינ לנו ברירה אלא להשלימ עמ המצב, מה שבדרכ כלל משאיר אותנו בתקיעות. אז הנה מ מכ רשמי בו אני מצהירה שפרשתי מהמשחק, לא רוצה להיות תקועה. מוכנה לחזור אחורה או ללכת קדימה. • ועכשיו תזרוק אתה את הקובייה. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: