שביעי

37 | 20.07.18 | ח' באב תשע"ח | 315 גיליון שביעי י ומ רביעי, ערב תשעה באב תש"ב. היה זה היומ הראשונ בו הועברו יהודימ מגטו ורשה לטרבלינקה. במשלוח הראשונ היה אבא שלי, הרב בצלאל שטולבכ זצ"ל, מגדולי ליז'נ ק. לוורשה הגעתי עמ אמא לחגוג את הגיעי למצוות עמ הדודימ, אבא הגיע אחרינו וכשני ה להיכנ לגטו נתפ ונשלח לבית ה והר. הצלחתי להגיע לכלא לבקר אותו, לא ניתנ היה לזהות אותו, הוא היה פצוע ובקושי דיבר. מי היה מאמינ שזהו אחד מגדולי ליז'נ ק. "אבריימלה, שתחיה, מה אתה לומד?", הוא מיד שאל, זה מה שהיה חשוב לו. מאז יש לי את הדחפ ללמוד וללמד עד היומ. בערב תשעה באב הוא נרצח. באותו לילה דוד שלי אירגנ קריאת איכה, קראנו אותה והבנו שהתחיל החורבנ. למחרת, בצומ, הגיעו הגרמנימ לראש היודנראט אדמ צ'רנייקוב וציוו ל פק להמ בכל יומ יהודימ שיישלחו לטרבלינקה. כשיצאו ממשרדו, 7,000 הוא שתה כו מורעלת והתאבד. כשאדמ מתאבד בעקבות דרישת הגרמנימ, הבנו שמטרבלינקה לא חוזרימ. איש לא רצה להגיע לכיכר השילוחימ. הגרמנימ אמרו שמי שיגיע יקבל לחמ וריבה, כשראינו שהקרונות שחזרו היו ריקימ מהנו עימ, אכ הלחמ עוד עליהמ - התברר כי זה שקר של , אני 90 הגרמנימ ונו עי הרכבות לא ישובו. היומ, בגיל נינימ, כנ ירבו. 21- אבא לשלושה, יש לי תשעה נכדימ ו מדי שנה בתשעה באב אני מציינ יארצייט לאבא זצ"ל ומקווה שבאותו יומ המשיח יגיע. והבנו החורבן שהתחיל צילום: מתוך ויקיפדיה