שביעי

39 | 20.07.18 | ח' באב תשע"ח | 315 גיליון שביעי ש לוש פעמימ גורשתי מביתי. בילדותי גורשנו מטריפולי על ידי המקומיימ. אבא הותיר בית, משאית וע ק, אכ יצא בשמחה ובירכ 'שהחיינו' כשעלה לארצ. 2 בישראל פעמיימ: הראשונה הייתה בימית, כשהייתי יו"ר ועד התושבימ ומרא שי התנועה לעצירת הנ יגה. כשעזבנו את הבית עלינו ברגל עמ דגל לירושלימ ותיכננו לחיות כפליטימ לאות מחאה. פנו אלינו שליחימ של שר הביטחונ דאז אריאל שרונ, והציעו שנקימ יישוב חדש בעזה. כעבור ימימ אחדימ כבר היינו במקומ, שמ מצאנו שטח שנראה בדיוק כמו המקומ שלנו בימית. קראנו לו אלי יני - המקומ בו אנו חוזרימ שנימ אותו שרונ גירש אותנו. 13 שנימ, משפחה, ע קימ, אכ לפני 23 ל יני. חיינו שמ עלינו שוב לירושלימ, שלושה דורות של מגורשימ, רעייתי ואני, ילדינו ושני הנכדימ שנולדו באלי יני. שוב עמ דגל. מאות מגורשימ עדיינ חיימ כפליטימ במגורימ זמניימ. 13 . מרגישימ ניתוק, חו ר אונימ, תלושימ, לא מ תכלימ עלינו, אינ לנו מקומ משלנו שנימ מדברימ על פיצויימ, ולא מאמינימ לנו שהיו לנו בית וע ק. צריכימ להוכיח כל דבר שהיה לנו. מיכות הגירוש לט' באב אינה מקרית. זה חורבנ, פשוט חורבנ של בית. של חיימ. של משפחה. אמ שוב תטעה המשלה ותפנה יישוב במ גרת ה דר, אני אומר למתיישבימ - תתעקשו להישאר בביתכמ תחת השלטונ שיקומ, אל תהיו פליטימ. חיים בית, ומשפחה אבי פרחנ כותב על הגירוש מימית ומאלי יני צילום: משה מילנר, לע"מ ב ית מייצג חממה. מקור ההגנה. מקומ לחזור אליו. אצל האמריקנימ אומרימ: ביתי הוא מבצרי. לא רק הפיזי, אלא הפינה השקטה שבה אני נרגע, פורק, משמיע, נשמע, מכיל, אהוב ונאהב. המקדש היה הבית הרוחני, החממה של עמ ישראל. מקומ בו מתעלימ הרבה יותר מהשראה של שירה ונגינה יפהפייה, ותוכ כדי ההשראה אנו מתפללימ ומבקשימ את בקשותינו וחשימ שיש מי ששומע. היומ המלכ בשדה. נותרנו עמ מקדש מעט. כדי להצית את הגפרור, עלינו לעמול הרבה בתורה ובתפילה במקדש מעט. וגמ אז, תידלק אש קטנה במקומה של המדורה הענקית. חורבנ הבית - כשמו כנ הוא - חורבנ של מקומ המבצר שלנו. לכל אחד יש גמ חורבנ בית בחיימ. בשנה האחרונה חוויתי אובדנ משמעותי ביותר. חני ע"ה נפטרה. החממה הפרטית שלי עזבה את הבית ועברה לגור בשדה. המקומ שאליו חזרתי לאחר יומ עבודה, לאחר ה חות הדעת בעולמ ההפוכ, לאחר ההתפלשות במכשולי החיימ, עבר מהבית לשדה. הוא נדמ, ואינני שומע את קולו. רק במעט, ובמורשת הרבה שהשאירה אחריה. כשאני שר "מקדש מלכ עיר מלוכה, קומי צאי מתוכ ההפכה, רב לכ שבת בעמק הבכא והוא יחמול עלייכ חמלה", אני מכוונ לכל הדברימ שאני מתגעגע אליהמ. ב ופו של דבר אנחנו מחפשימ להתמלא ולהרגיש מאושרימ. שלא יהיה פק - בית המקדש, שייבנה בקרוב, מרכז את התשובה לכל הכי ופימ שלנו. עזבה לשדה צילומים: מיכאל ביטון