שביעי

20.07.18 | ח' באב תשע"ח | 315 גיליון שביעי | 40 כ מו התקפ לב: אתה מכיר אנשימ שזה קרה להמ ואתה יודע שזה קיימ, אבל זה לא קשור אליכ, אתה מרגיש מצוינ. פיטורימ ב'טבע' זה מושג שלא הוזכר מעולמ. הה כמ במשכ כל השנימ היה שאתה תעבוד את עבודתכ נאמנה, ובתמורה תדע שיש לכ בטחונ תע וקתי מוחלט. אז זהו שלא, ואת העובדימ היקרימ שלנו מציפות תחושות של שברונ הלב, אובדנ, כע והחמצה ענקית. מה עשיתי שגרמ לשינוי המשוואה, בה הייתי כל ככ גאה כל השנימ? זו הרי העבודה הרצינית הראשונה שלי. אני כאנ שנימ, לאנ אפנה? 'טבע' הייתה לע יציב כמו המשפחה. איכ אכנ הביתה, מה אומר ומה א ביר? הרי אשתי מעולמ לא התכוננה לזה. הילדימ שלנו נושאימ את הכינוי 'ילדי טבע' ולא בכדי. איכ מ בירימ להמ עכשיו שאבא מפוטר? ומה עכשיו? תמיד חייכתי, חשבתי שיש לי ביטחונ עצמי, אז למה לא הצלחתי להירדמ בלילה? למה אני נשאר במיטה בבוקר ולא קמ לארגנ את הילדימ? לא אכלתי מאתמול בבוקר, אני לא רעב. "הכל ב דר", אני מ פר לכולמ. מחייכ כשההורימ המודאגימ שמעו ובאו, "יש לי כישורימ ואני אמצא עבודה". אני באמת אמצא? אבא שלי נבוכ, "כשדלת אחת נ גרת, הרבה דלתות אחרות נפתחות", הוא אומר לי. האמת? אני לא רוצה דלת אחרת, רק את הדלת שלי, זו שנימ. כאבימ בחזה, משהו מציק, כמו התקפ לב. 20- שנכנ תי ויצאתי דרכה יותר מ כ שהייתי בשירות לאומי, שיתפתי את חברותיי בחלומ שלי. הייתה לי תמונה בראש כיצד חיי ייראו: בית עצ בראש גבעה, ואישי, אני וילדיי מקבלימ את השבת בשירימ וכלי נגינה מול נופ בראשיתי, כש ביבנו פזורימ הצאנ וחיות המשק. התפללתי על ככ רבות. הייתי נערה מלאת אידיאלימ ואמונה, ולמרבה ההפתעה, כעבור זמנ לא רב זה אכנ קרה. אכ לחלומ היו גמ צדדימ אחרימ, הרבה פחות נעימימ. גירושינ המ לא רק פרידה מחלומות. אני מאמינה שקידושינ מחברימ שני אנשימ ברמה הרוחנית והנשמתית; גירושינ מפרידימ בינ חצאי נשמות, וזה כואב אפילו אמ הנ נועדו להתחבר לזמנ קצוב בלבד. כשביקשו ממני לכתוב על חורבנ, ני יתי לחשוב איכ אני יכולה לקשר את חורבנ ביתי הפרטי, לחורבנ הבית הלאומי שאת השלכותיו הכואבות כולנו חווימ עד היומ, ונזכרתי שהוריי צמו ביומ כשקיבלתי גט, אפ שעבורי זה נחווה כיומ שמח, מלא תחושת הקלה והתרת פקות. כששאלתי מדוע צמו, המ ענו "נחרבה חורבה מחורבות ירושלימ", ונזכרתי בבת קול שיצאה ואמרה לנבוכדנצר: "בית חרב החרבת". כעבור שנימ של טלטלות ו בל רב, זכינו במישור הלאומי ובמישור הפרטי להיות בעיצומה של הגאולה, וכמו בחיימ - הגאולה הפרטית לא מגיעה בבת אחת אלא וג של רצוא ושוב. היא רצופה אתגרימ ומלאה באנשימ עמ הלב הכי גדול שיש, המחזירימ את האמונ בטוב האנושי ותזכורת תמידית שמישהו דואג לנו שמ למעלה. מסבירים איך לילדים שאבא מפוטר? נחצית ונפרדת