שביעי

03.08.18 | כ"ב באב תשע"ח | 316 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר לא מזמן עזבתי את ארץ לטיול בת מצווה. באותו יומ הקודש גורלי שהבנו שכדאי לוותר על האירוע החגיגי באולמ כדי שלא נאבד את הש פיות, דמיינתי את הפעמ הראשונה שלי אצל רבי נחמנ מבר לב, בטיול של 'אמ ובת' בצבעימ של קדושה לקראת הגי עה לגיל מצוות. אבל עוד לפני שהעזתי לבטא את משאלתי שמעתי אותה אומרת בקול ברור וחזק - "אבל רק לא לאומנ", ובזאת התנפצו ציפיותיי לר י י אכזבה. אומרימ שאתה מגיע לאומנ כשהצדיק קורא לכ. לי הוא עדיינ לא קרא כנראה, ואולי הוא מ תפק בנ יעותיו של בעלי אליו בכל ראש השנה. אאלצ לחכות לדמיונ של האופציה הנו פת- שיזמינו אותי ללוות קבוצה בתפקיד המו יקלי )נו, למה אתנ מחכות?(. אבל לא באומנ ע קיננ, אלא באופציה החלופית שעלתה - חמישה ימימ בפריז אצל חברתי הטובה מהתיכונ. עמ השנימ היא עברה לגור שמ ויש לה בת בגיל של בתי. הזמנו כרטי ושמנו פעמי נו לעיר האורות. מהר מאוד הבת שלי הבינה שחו"ל זה מעייפ - השעות הארו כות בטי ות ובשדות התעופה, המרחבימ העצומימ של העיר, השפע של הקניות )יקר רצח( והאטרקציות הלא ממש מע ניינות )עוד פ ל של רוכב בכיכר, ואנ דרטה למלחמות האינ ופיות והאכזריות של העבר(. "אמא למה הוא חופר?", היא הצביעה על מדריכ התיירימ בעייפות וח זרה לעשות עוד לפי למרגלות האייפל. שמחתי שהיא לא התלהבה מהעובדה שאנחנו דורכימ על אדמת נכר, כמו שלפעמימ מתבלבלימ ומתרגשימ מככ. אני בעצמי טיילתי לא מעט בעולמ, אבל היומ, אחרי שגידלתי בלבי אהבה, כבוד וחיבור לארצ שלנו, חו"ל כבר לא עושה לי את זה )במיוחד לא אירופה(. במהלכ השיטוטימ שלנו היא זרקה לי כשהיא נשרכת מאחור, "אמא, לא הייתי גרה פה, אני אוהבת את המושב שלנו". כל ככ שמחתי שהיא מ תפקת בקטנ, שזה נותנ לה תחושת ביטחונ, שהעיר הזאת עמ כל מה שיש לה להציע לא באמת מוציאה לה את העיניימ על אפ התרבות המערבית שהיא כביכול מעריצה. גם אני השתעממתי מפריז, אבל בכל זאת מצאתי שתי נקודות קנאה: האחת - התחבורה הציבורית בעיר היא דוגמה ומופת. חברה שלי הפריזאית הת לוננה שצפופ מדי במטרו. ככה זה כשאפ אחד לא רוצה לקחת את המכונית שלו, כי אפשר להגיע בקלות ובמהירות לכל נקו דה שהיא בעיר ובלי מאמצ. אפילו בחצות הרכבות מגיעות כל שלוש דקות. נפלא! השנייה - המ לא מכורימ לווט אפ. כנ, תתפלאו. להרבה מאוד פריזאימ אינ בכלל את האפליקציה הזאת. אפשר להיות הורה בלי להיות חבר בשלושימ קבוצות שונות! אפשר לקבל אינפור מציה במ רונ רגיל! איזה חידוש. באופנ כללי המ לא מכורימ לטלפונימ כמונו. ברכבת התחתית תוכלו לראות אנשימ קוראימ פרימ או בוהימ )פלא פלאימ(, ורק כחמישית מהנו עימ מ תכלימ בט לפונ בזמנ הנ יעה. אמנת הווטסאפ להרבה מאוד פריזאים אין בכלל ווטסאפ. באופן כללי הם לא מכורים לטלפונים כמונו. ברכבת התחתית תוכלו לראות אנשים קוראים ספרים או בוהים )פלא פלאים(, ורק כחמישית מהנוסעים מסתכלים בטלפון בזמן הנסיעה כשניתחתי את זה, הבנתי שאולי זה בגלל שאנחנו עמ כל ככ תקשורתי. כול נו אחימ והמשפחתיות מאוד חשובה לנו, וזה דבר נפלא. אבל לא קצת הגזמנו עמ הווט אפ? על כל שטות פותחימ קבו צה, ואינ ממש חוקימ לחפירות. אמ אמא מודיעה שמחר יש לבנ שלה יומ הולדת בכיתה, אז כל האמהות חייבות לענות לה מזל טוב ולשלוח אימוג'ימ של בלונימ. הורג אותי גמ ששניימ מתכתבימ בקבו צה על משהו פרטי שלהמ: "איפה את, הגעת?", "כנ, ליד הדוכנ של האוכל"- מה זה קשור אלי? אני כבר יצאתי מכל הקבוצות שיכולתי )והילדימ שלי פ פ ו שלל פעילויות כי אפ אחד לא מעדכנ(. חייבימ לעשות איזה קמפיינ פר ו מי להחזיר את התופעה הזאת למימדימ הראויימ לה. אז מי מנ ח את אמנת הווט אפ ומרימ את הכפפה? ומוטב • לפני תחילת הלימודימ. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… אפשר גם בלי ווטסאפ. עם הבת והסלולאר בפריז צילום: שרון רוטר