שביעי

35 | 03.08.18 | כ"ב באב תשע"ח | 316 גיליון שביעי הבצק הפריכ שנ תבכו בו. עמ כל הקפדתו היתרה, תמיד באותה פעמ שהוא ישכח לחזר אחר הפירורימ והריבה, טובה תציצ לכיוונו ותעקוצ "תראה איכ שאתה אוכל, כמו ילד!". גמר מר לפקוביצ' בדעתו לעבור על כל הפר ומות לטיולימ באותו אחר צהריים לח, בחו"ל באחד מעלוני השבת המתמחימ בנושא, ולהחליט יחד עמ טובה מה היעד המושלמ לאוגו ט הנוכחי. השנה, החליטו השניימ, המ יקחו איתמ לטיול את בנ הזקונימ היקר ש'הלכ ללמוד בישיבת ה דר ויתגיי בקרוב לנח"ל המוצנח', כפי שנוהג להתפאר בו לפקוביצ', מפני שהוא נותר הרווק היחידי בבית, שלא בטובתו. עיניו של מר לפקוביצ' משוטטות בפר ומות המרובות, נתקלות מדי פעמ בדברי תורה או כת בות אקטואליות. "מה יהיה עמ העלוני שבת של היומ", הוא רוטנ בפני טובה, "אתה בא לקרוא פר ומות וממלאימ לכ אותמ בכל מיני מאמרימ משמימימ". בזה אחר זה, חולפימ היעדימ למול עיניו כבני מרונ - ביעד הזה כבר היינו, כאנ הכשרות מהודרת מדי, בבית המלונ ההוא ח רימ כמה כוכבימ, ו יורימ רגליימ לנופימ עוצרי נשימה? מר לפקוביצ' חושש לזיעת הגב. והנה, מבינ שלל היעדימ האפרוריימ ודברי התורה שנלווימ אליהמ, הזדקר לנגדו ברוב הדר היעד האולטימטיבי - 'הלהיט החדש של הקיצ', כפי שכינה אותו הקופירייטר המבריק. על גדות נהר אירופאי כלשהו, עמ אגמ ברבורימ ומעיינות מרפא, בצילו של הר מושלג ובפ גתה של דיונה מדברית, שרפימ עומדימ ממעל לו ואיצ'ה מאיר הלפגוט מרעימ בקולו, עומד לו בית מלונ מעולה בכל המעלות ומעונג ברוב התענוגות. מר לפקוביצ' כמעט זינק ממקומו מרוב שמחה, ורק עיניו שנתקלו במחיר הבלעדי-לזמנ-מוגבל מיתנו במעט את התלהבותו ומנעו אותו מלנהוג מנהג ריקימ. וככ, החל מר לפקוביצ' לקרוא מילה במילה את לשונו הטהור של בעל המודעה בפני אשתו, מפרט באזניה את מעלותיה של החופשה הנהדרת שנרקמת לה. אמנמ כשהגיע לשורה 'את עו דות השבת ינעימ בקולו החזנ והזמר דוד נו-שוינ', נפגמה במעט האידיליה שאפפה את ישותו באותמ רגעימ, והשמ הבלתי נשכח הזה ממש אחז בתשומת ליבו מבלי להרפות. השמ הזה מוכר לי היטב, הוא חשב בליבו, אכ התקשה לשדכ שמ לדמות. או אז עלו במוחו רגעי הפלצות, בהמ איש התחזוקה החייכנ בבניינ בו עבד - דוד היה שמו - שורר בקול אדירימ את זמירות השבת תוכ שהוא נוגב את שולחנ פינת הקפה, וגורמ באופנ נדיר לככ שפינת הקפה תהיה ריקה לח לוטינ מאדמ. בכל פעמ שניגש אותו זייפנ נדיר למר לפקוביצ', והציע לו לשמוע את הלחנ החדש ל'לכה דודי' שהכיר אכ השבת, היה מר לפקוביצ' עונה ברפיונ 'נו שוינ', ומאז דבק בו הכינוי. אכנ, רבה הפליאה שכינוי זה דבק בו עד כדי ככ ברבות השנימ, ולפלא עוד יותר שהוא מתפרנ מענייני הזמרה, אכ אינ בכל זה כדי להרו את החופשה החלומית של משפחת לפקוביצ'. "נביא טרנזי טור ויהיה ב דר", הפטיר פק קרוב לו פק קרוב לטובה אשתו.  ה כימו עמ מר לפקוביצ' בבחירת יעד הנ יעה לקיצ הקרוב, אכ גמר ומשל מן השמים הוא בליבו לנ וע למלונ שעל גדות הנהר ובנו היקר שב מנ הישיבה לבינ הזמנימ. כני תו היתה כרוכה אמנמ במבוכה קלה, כאשר אמו הנחרצת מרת טובה הניפה כבר מערוכ בתנועה מאיימת למראה האלמוני מדובלל הזקנ ומרופט הבגדימ שפרצ לביתה, אכ מיד כשהשמיע קולו בזעקת אימה הכירה מרת טובה את קול בנה ונחה דעתה. "ממש 'הקול קול יעקב והלחיימ לחיי עשיו'", התבדח מר לפקוביצ', שבמשכ שעה ארוכה לא הצליח לכבוש את צחוקו מחמת הבדיחה המב ריקה ש יפר. אחרי ששתה מעט מי ודה קרימ עמ נגיעות לימונ, נאנ על כרחו לבלוע כמה עוגיות ריבה שהכינה אימו במיוחד בשבילו, והצליח לחמוק ממנה שעה שהיא רודפת אחריו ובידה מכונת ת פורת רוטטת בזעמ, נרמז בנ הישיבה ברמז שאינו משתמע לשני פנימ שעליו לשבת במטבח לשיחה עמ אביו. מר לפקוביצ' היה מרוצה כל ככ מאבהותו, עד שלא עצר כח למתוח את בנו כפי שתכננ וניגש ישר לעניינ. "ובכנ בנ", הוא אמר בקול החגיגי ביותר שהצליח לייצר מאז בר המצווה של בנו, "אבא ואמא החליטו לקחת אותכ לחופשה יחד איתמ בבית מלונ יוקרתי!". "נפלא אבא!", זייפ הבנ, "מתי ולהיכנ נו עימ?". מר לפקוביצ' היה בשלב הזה כפ ע מאבדנ חושימ, מחמת רוב הריציונ העצמי שחש כאב לקראת המילימ הבאות: "ז' אלול, מלונ הילטונ על גדות הדנובה!", הכריז. שקט השתרר, שניות מ פר עברו, ואז נשמע המשפט שגרמ למר לפקוביצ' ולאשתו לקרוע קריעה גדולה ולשבת שבעה על בנמ: "אני לא יוצא מהארצ, אבא, ו-ז' באלול זה כבר אחרי תחילת הזמנ".