שביעי

17.08.18 | ו' באלול תשע"ח | 318 גיליון שביעי | 32 נכתי לשמירת שבת. ככל שהתקרבתי לקדוש ברוכ הוא, הבטחתי לו שכשא רגיש מוכנ, אני אתחיל לשמור שבת. , ואנשימ לא הבינו 27 זה קרה לי בגיל מה אני עושה. אני זוכר שהיו כאלה שאמרו לי: ’חכה שלוש או ארבע שנימ, תעשה כ פ, וכשתפ יק לשחק תשמור שבת’. אבל לא הייתי מ וגל לעשות מ חר עמ הקדוש ברוכ הוא. ”רבימ מהכדורגלנימ שפורשימ, נכנ ימ למרה שחורה, כי המ חשבו שהעולמ לא י תדר בלעדיהמ ופתאומ מגלימ שזה לא ככ. אני יודע מה זה כבוד, אני יודע איכ אתה מרגיש 15- כשמזהימ אותכ בכל מקומ, וכש אלפ אנשימ מעודדימ אותכ וקוראימ בשמכ. אבל כשהתחלתי ללמוד תורה, הבנתי שהכדורגל י תדר איתי, בל עדיי ואחריי. ”השאלה המטרידה ביותר הייתה ממה אתפרנ , הרי כל מה שידעתי לעשות מגיל צעיר זה לשחק כדורגל. הרב אליהו קצביאנ הרגיע אותי ואמר לי: ’אל תחשוש, הקדוש ברוכ הוא לא עוזב אפ אחד’. והנה, ברוכ השמ, עד היומ אני מתפרנ . אז נכונ, בהתחלה לא הייתה לי עבודה ולא ידעתי מה אעשה. הציעו לי לאמנ קבוצת ילדימ דתיימ בנתניה, והפיתוי היה גדול: גמ להישאר בכדורגל, גמ לא בשבת, גמ ”עד היום אני זוכר איך הגעתי הביתה, מיהרתי למקלחת ופשוט התחלתי לצרוח מאושר. בדרך לבית הכנסת התהלכתי ברחוב כמו שיכור מניצחון הרוח על החומר. זה היה המשחק הראשון שהועבר משבת, והוא לא יישכח" עמ ילדימ דתיימ, גמ להתפרנ . אבל גמ כשמכשירימ את השרצ, הוא נותר שרצ. חשבתי לעצמי שאמ אחד הילדימ שאאמנ יתאהב במשחק וישחק בשבת, לא יהיה שווה לי כל הונ שבעולמ לאמנ בקבוצה כזאת. השבתי בשלילה". ”להתמודד עם היצר" מנחמ גדל במשפחה שכל כולה היה כדורגל: שניימ מארבעת אחיו, שמעונ (, היו שחקנימ גמ המ 46) ( ועופר 53) - וכולמ פרשו באותה שנה. ”שמ עונ נותר מ ורתי, והוא תומכ גדול בחב"ד. עופר היה הכישרוני ביותר מבינינו, אבל גמ הוא פרש כי רצה לשמור שבת. היומ הוא עו ק בנדל"נ ולומד תורה חצי מהיומ". ,(74) ( ותרצה 82) הוריו, משה עדיינ מארחימ את ילדיהמ לארו חות שבת וחג. ”האווירה היומ שונה לחלוטינ. בעבר היה הרבה מתח, וכל הזמנ היינו מדברימ על מכבי נתניה ועל הכדורגל. אני זוכר שבלילות שבת לא הייתי מצליח להירדמ מרוב מתח, הייתי ממש בחרדות מהמש חקימ, ויצאתי לטיולימ ולהליכות בעיר. היומ אנחנו כבר לא במרכז התודעה, אבל יש הרבה יותר צחוק באוויר בשולחנ השבת, האווירה ני נוחה ורגועה. אנחנו גמ יותר מתע ניינימ אחד בשני". כשמנחמ שומע על כדורגלנימ דתיימ, שמנ ימ לפל את דרכמ לליגות המקצועניות, הוא מצטמרר ומתמלא זעמ. ”אני לא מבינ את זה", הוא פותח במונולוג, וקשה לעצור את שטפ הדיבור שלו. ”קראתי על שחקנ צעיר שהגיע בכל מיני דרכימ למש חקימ, ואביו התלווה אליו עמ כיפה וציצית, למקומ שיש בו חילול שבת בפרה יה. כאילו אומר: מה שאתמ עושימ זה ב דר. ריבונו של עולמ, לאנ אנחנו הולכימ? איזו מינ בשורה יש כאנ? המ מרגישימ שהקדוש ברוכ הוא נתנ להמ מתנה, וא ור לבזבז אותה, אבל ההפכ הוא הנכונ. המטרה היא להתמודד עמ היצר, כדי לצמוח ולגדול. מלשחק כדורגל בשבת לא • תצמח שומ שליחות". בטעם של פעם. מנחם )מוקף בעיגול( במכבי נתניה באתי, כבשתי, ניצחתי, הכנסתי שבת. 1990- מנחם בניצחון על מכבי חיפה ב JPRESS צילום: "מעריב", מתוך אתר 90 צילום: משה שי, פלאש