שביעי

17.08.18 | ו' באלול תשע"ח | 318 גיליון שביעי | 40 ארז צדוק כלכלה erez@aviv-funds.com לתג ובות: ……… חבר שמנהל בניו-יורק עמותה שמקדמת ישראלימ, אמר לי פעמ שתורמ אמריקאי זה אחד שכל שנה תורמ כומ דומה. כשגיי תרומות מישראלימ וחזר אליהמ אחרי שנה לבקש שוב תרומה, נענה במקרימ רבימ במ שפט 'אבל תרמתי בשנה שעברה'. ב טטי טיקות שפר מ משרד האוצר על עשירי ישראל, הנתונ שתפ את הכות 400 (400- עשירימ מתוכ ה 235) רות היה שרובמ לא תורמימ כלל. הרשת כמובנ רעשה וגעשה, אברי גלעד כתב על רכבי-מיליונ-השקלימ שעוצרימ לידו ברמזור ועל חו ר הערכימ של העשירימ, שהפכו שוב לרעימ. האמת, כמעט כרגיל, מורכבת הרבה יותר. כשנוחי דנקנר היה עדיינ באי.די.בי, בפתיחת הופעה חגיגית של הפילהרמונית ציינ מנכ"ל התזמורת את תרומתו של דנקנר, וזכה לש ריקות בוז מהקהל. דנקנר שהפכ את שיטת ה-"דפוק את הציבור במאות מיליונימ, תרומ לו מיליונימ )מכ פו( ופר מ את התרומות במיליונימ" לאמנות, בהחלט הרוויח את שריקות הבוז בצדק. אבל יש גמ צד שני. כמנהל קרנ שמש קיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות בלבד, אני בודק בינ השאר גמ את התרומה לקהילה. ישבתי פעמ עמ מנכ"ל חברה ציבורית ש רב לדבר על התרומה לקהילה, ורק דרכ מנהלת כ"א גיליתי מגוונ פרויקטימ נהדרימ שהחברה מפעילה ומממנת. כשני יתי להבינ מהמנכ"ל מדוע הוא מצניע פעילות מרשימה כל ככ, תרמתי במשרד רוב עשירי ישראל עשו את הונם ביושר וסייעו רבות בפיתוח הכלכלה, התעשייה אז מדוע כשהם תורמים לחברה הם זוכים לקיתונות של בוז ועלבון? • וההיי-טק הוא רמז שהתגובה הציבורית תהיה "נו, המ גונבימ כל ככ הרבה, אז המ מנ ימ למרק את מצפונמ". אז הוא תורמ כמעט בה תר. האמ הוא צודק? לא בהכרח. חברת השכ רת רכב קטנה ששלחה במבצע צוק איתנ את הרכבימ לדרומ לקחת חיילימ הביתה, זכתה לתשואות מהציבור ובצדק. יכול להיות שה ציבור מפרגנ לחברות קטנות שתורמות אבל חושד אוטומטית בגדולות? ב גנונ, חברות קטנות זה משלנו וחברות גדולות ועשירות מנ ה תמ שדדו אותנו? הכי קל לכלול את העשירימ בקבוצה אחת, לכנות אותמ קמצנימ וללגלג על אורח חייהמ 'הריקני' כפי שנעשה ברשת. יותר קשה לע שות את ההפרדה, להבינ שרוב העשירימ המ צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ אנשימ טובימ שירשו את הונמ או עשו אותו ביושר, הע יקו עובדימ, פיתחו את הכלכלה והתעשייה ושילמו מ ימ, ולפרגנ להמ. הכי קל גמ להיות צדקנ וטהרנ ולצפות מהעשירימ לתרומ ב תר, לא ל פר לאיש. מכירימ את משבית השמחות הידוע שמ ביר שמעשי ח ד צריכ לעשות בצנעה, בה תר, שלא על מנת לפר מ ושלא על מנת לקבל פר ? טעות! להיפכ. כנ לפר מ. כנ למחוא כפיימ. בעולמ שבו חברות ציבוריות מתחרות ביניהנ מי מרוויחה יותר ואיזה מנהלימ מוש כימ משכורות גבוהות יותר, למה שלא תהיה תחרות של איזה חברה תורמת יותר? וזה, כמעט כרגיל, תלוי רק בנו. הציבור הישראלי יכול: או לצפות מהע שירימ לתרומ יותר למרות אווירה ציבורית שלילית ובינתיימ להמשיכ לרדת עליהמ ולהתייח בציניות לכל תרומה, או להת חיל לפרגנ וליצור אווירה שמעודדת תרו מה לקהילה. ולא, לא צריכ למחוא כפיימ לדנקנרימ )ולתשובות ולעופרימ( למיניהמ שבאמת לא ראויימ. אבל צריכ להבינ שרוב העשירימ עשו את הונמ ביושר ו ייעו רבות בפיתוח הכלכלה, התעשייה וההיי-טק. חובה עלינו לכבד ולהוקיר את התרומות שלהמ, להבינ שאמ מישהו תורמ ועל הדרכ מפר מ את עצמו זה מצוינ. לפרגנ, ליצור אווירה תומכת תרומות, ולהבינ שרווחימ גדולימ זה אחלה אבל תרומות לקהילה זה כבר ממש • עניינ לפר ומ ולגאווה. דנקנר שהפך לאמנות את שיטת ה"דפוק את הציבור במאות מיליונים ותרום לו מיליונים" הרוויח את הבוז בצדק. אבל יש גם צד שני דוגמא לתרומה שמעוררת את הציניות בציבור. בתמונה: נוחי דנקנר. ארכיון