שביעי

31.08.18 | כ' באלול תשע"ח | 320 גיליון שביעי | 40 41 | 31.08.18 | כ' באלול תשע"ח | 320 גיליון שביעי יוני רוטנברג ת ס נ כ ת י ב ת ו י ש ע מ איור: אלחנן בן אורי בין מנחה לערבית בבית הכנסת הפועל שעת דמדומים נטולת חשק בשלהי אוגוסט, המזרחי. קומץ יהודים, שלושה נאמר, שכבדה עליהם הדרך הביתה, ישובים ללא ניע על ספסלי העץ ההיסטוריים של בית הכנסת. שניים מהיושבים מנהלים ביניהם שיחה שמשך השתיקות בה עולה על משך הדיבור, ושדומה באופן מחריד לשיחה אותה ניהלו אתמול באותו מקום ובאותה השעה. השלישי, אחר חיפושים מאומצים, ערך על שולחנו עלון שבת מקומט מן השבת שלפני השבת שעברה, רק כדי שיוכל לנמנם כנגדו נמנום של בין שנת צהריים לשנת הליל. הלך הרוח הזה כולו, היה הניגוד המוחלט לרוח העליצות וחדוות היצירה של היהודי ארך הזקן ומשופל הכרס, שצעד בצעדים נחושים אל קדמת בית הכנסת. עב הזקן לבוש היה חליפה דהויה ומרופטת, צווארונו של חולצה הקדים צווארונו של חליפה, ותחת שחיו התדלדל לו חומש מקראות גדולות של ספר בראשית שממנו צצו רבבות-רבבות של סימניות אקראיות. לאחר שהגיע אצל הספסל הראשון, צידד את ישותו מאה ושמונים מעלות, ונעמד כשפניו אל הקהל (דהיינו, שלושת חסרי המזל שנלאו מלשוב לביתם בין מנחה למעריב). שני המשוחחים ניצלו את אחת מהאתנחתות הדוממות של שיחתם, כדי לנעוץ מבט של פליאה באיש עטור הזקן. גם המנמנם ניצל את אחת ההתנגשויות הלא נעימות של קודקודו בשולחן, כדי להשוות את פליאתו לפליאת חבריו ולעשות עימם יד אחת בהתפלאותם על המתרחש. ובכן, לאחר שדפדף בעל הזקן כמה דפדופים בספרו, ולאחר שאסף שש פיסות טישו ששימשו כסימניות והתפזרו מתוך הדפדוף, כחכח הלה בגרונו וניכר היה בו כי נכון ליבו לפתוח פיו בדברים. "מורי ורבותיי קהל קדוש", פתח הוא בנוסח שלא ערב לאזנם, "היות וכבר יושבים אתם כאן וממתינים לתפילת מעריב, בטוחני שלא תמנעו את אזניכם ממיעוט דברי תורה שחידשתי אני בעניי ודלותי". השלושה דווקא היו בטוחים שימנעו את אזנם מדברי התורה של הלה, אך להפתעתם אמירתו זו לא היה בה בדל שאלה או בקשת רשות - פלוני בעל הזקן שינס מתניו ופתח בדיבור בלי שום הפסק. מבועתים מההדתה שקפצה עליהם, אך גם מרוצים בסתר ליבם מהעניין הרב שנוצר פתאום בחלל בית הכנסת, התרצו השלושה שלא לטאטא את החצוף בשפמם אל מחוץ לבית הכנסת, ואף קלטו דבר או שניים משיעורו שהלך והתארך. "פלוני זה, ר' שרוליק דרשן שמו", שח לי במהלך אחת מחזרות הש"ץ - בעל כרחי כמובן - העיתונאי היהודי מיודענו. "ואל יעלה על דעתך שדרשן הוא שם משפחתו והוא מבני עדות המזרח", מיהר לסייג איש הנייעס, שלרגע התחלחל מהמחשבה שמא כך עלה בדעתי, "אלא דרשן הוא כינויו, בוודאי הבנת על שום מה, ושם משפחתו אינו ידוע". מיד כשסיים את דבריו, כרך את כפות ידיו זו על זו ושידכן לאחוריו דרך חשיבות, כשהוא כבר מכוון את צעדיו לעבר הקורבן הבא. אבל רגע אחד לפני שכך אירע, הוא הואיל להסתובב לכיווני ולהוסיף עוד משפט. "אומרים", כך הוא בקול הדרמטי ביותר שהצליח לגייס, "ששרוליק דרשן משתדל כבר שנים אצל העסקנים שימנוהו להיות רב העיר".    אופפת את חברי קהילת הפועל אווירה עליזה ורוגשת, לא אפיינית כלל ועיקר, המזרחי בזו השבת. שעה שהחזן מקריא את תפילת מוסף בקול, נשארו איתו באולם בית הכנסת רק אותם חלכאים שרגליהם בגדו בהם. השאר, בהתרגשות רבה, פיקדו במרץ על ההכנות הק ת דחתניות לקידוש. חיילים שיסורו לפקודתם לא היו בנמצא, אבל זה לא הפריע לגדודי הגברים והנשים שהתקבצו באולם הקידושים הקטנטן להורות בנחרצות כיצד יש לסדר השולחנות, וכמה קיסמים יש לנעוץ במגש ההרינג. אקצר לכם כדי שתלמדו גם אתם פרק בהלכות קידוש - יש הסוברים שבכל חתיכה וחתיכה צריך לנעוץ קיסם, ויש הסוברים שיחסי הכוחות בין הקיסמים והדגים שטרם מתו צריך להיות אחד על שלושה. ועל שום מה כל המהומה? מפני שמנהג קד ת מונים בעירם, שבכל ערב בחירות נזכר ראש העיר בקיומו של בית הכנסת, ומכבד את הקהל בנוכחותו בקידוש. בצעדים זריזים ובטוחים צועד ראש העיר בסך, מזרז את בני פמלייתו כבדי המשקל שמדדים אחריו. את רכבו הוא החנה בפינת הרחוב, סמוי מעין המתפללים, כדי שהדברים יעלו בקנה אחד עם ההצהרה עליה נוהג לחזור בכל מערכת בחירות, לפיה 'אני בעצמי שומר מסורת ולא נוסע בשבת'. אחד מבני הפמליה דאג להתיז מים מבקבוק שהכין מבעוד מועד על פניו המגולחות של ראש העיר, זאת על מנת לשוות מראה אותנטי לצעידה הדמיונית אותה הוא מנסה למכור לעדת תמימיו. הכל הלך למישרין, ממש כפי שמתנהל הקידוש בכל מערכת בחירות. הרב דיבר כמה דברים, ראש העיר פטפט דברי כיבושין והחמיא ל'אחת הקהילות החשובות ביותר בעירנו'. לאחר שבדה כמה הבטחות כנהוג, עלה לדבר יו"ר הנהלת בית הכנסת ולהזכיר בכחכוח גרון ורמז דק כמה מהעניינים להם צריך בית הכנסת. כך בדיוק אוהבים מתפללי בית הכנסת - שיהיה כמו שהיה תמיד. אלא שליהודי אחד, ר' שרוליק שמו, היו תכניות אחרות. עם סיום דבריו של יו"ר ההנהלה, קם הדרשן המתוסכל וצעד בצעדים בלתי ניתנים לעצירה אל הסטנדר הרעוע שהוצב באולם הקידושים. הציבור כולו, שכבר הבין לאן הולכים הדברים, נלאה מלעצור את ר' שרוליק בדרכו. נחוש ומלא אמביציה, הפעיל שוב את קסמו המשתק על הקהל הנבוך. 'זו היא הזדמנות חיי', הוא שב ומלמל לעצמו כל הדרך אל הסטנדר. "מכובדי ראש העיר", פתח ר' שרוליק דרשן את מסכת השבחים הבלתי-בעלת-תכלית שלו, כשהוא מפאר ומרומם גשרים, שווקים ומרחצאות שתיקן כבוד ראש העיר. שעה ארוכה דרש בפני מכובדו, תוך שהוא עוקב אחר הבעות פניו של ראש העיר בדריכות מרובה. לפתע, חיוך של קורת רוח עלה על פניו של כבוד ראש העיר. ליבו של ר' שרוליק כמעט נשמט ופרפר בין חתיכות הדג הנא, ובדמיונו נצטייר כבר פראק ארוך וקהל מעריצים. אך מה היתה רבה תדהמתו כשחיוכו העדין של ראש העיר הפך לבת צחוק גלויה, שהפכה לצחוק הולל ומתגלגל. "אז זה הוא שרוליק דרשן!", שאג כמעט בלי אויר, וכרסו הוסיפה לרטוט מחמת הצחוק עוד שעה ארוכה. שלא על דעת הקהל