שביעי

31.08.18 | כ' באלול תשע"ח | 320 גיליון שביעי | 48 איתמר מרילוס ס י פ ו ר מההפטרה rishum@herzog.ac.il או פנו בדוא"ל: 02-9937337 : לפרטים הרצוג. לדעת. לחנך. הלימודים מתקיימים בקמפוס היכל שלמה, ירושלים תואר שני במקצועות היהדות במסלול לימודי ערב תנ"ך ופרשנותו • חינוך יהודי מחשבת ישראל • תורה שבעל פה תוכנית ייחודיות הניתנות לשילוב במסלול ערב: • לפני ולפנים- תוכנית בהשראת דרכה החינוכית של ישיבת ״מקור חיים״ • הבעש"ט בירושלים- תוכנית בנתיב החסידות עוד בלימודי התואר השני במכללת הרצוג: • תואר שני בהוראת המתמטיקה • ניהול וארגון מערכות חינוך • תואר שני בחינוך מיוחד, (מקומות אחרונים בקבוצת הגברים) צילום: אליהו ינאי shutterstock צילום: הרב אליהו ליפשיץ חבר לרב אהרן גלצר ובתום עבודה משותפת בת שלוש שנים הם זכו להוציא מהדורה חדשה של - סליחות מבוארות 'נפש מרד ת כי', נוסח ליטא ונוסח פולין. ספר הסליחות המבוארות 'נפש מרדכי', מציג עיצוב ידידותי ומעט יוצא דופן, המעניק לפיוטים את מבנה השירה המקורי תוך שימור 'בתי הפיוט' כפי שנכתבו. זאת בצמוד לביאור הממוקם בהמשך לכל שורה בפיוט ומאפשר הבנה רציפה של הטקסט. הסליחות המבוארות, מחברות את המתפלל לתוכנם של הפיוטים בעזרת כותרת מבוארת המתמ ת צתת את נושא הפיוט, המקורות בתנ"ך ובחז"ל ששימשו כהשראה לפייטנים בכ ת תיבת הפיוט ומבוא מפורט המכניס את האדם לאווירת הסליחות המרוממת. אין מפלצות בעולם כתב ואייר: יהודה רוזנטל עמ' 120 / ' הוצאת 'ידיעות ספרים מפלצות זה כל דבר קשה שצריך לעבור בטח אם הוא • לפעמים גם בעולם שצבוע בשחור ולבן יש קסם המלצה על ספר לסיום הקיץ • שואב אותך למחוזות רחוקים ולא ידועים נפש מרדכי: סליחות מבוארות כמנהג ליטא / פולין הרב אליהו ליפשיץ / הרב אהרן גלצר הוצאת 'מכון תורת אמך', מעלה אדומים עומרי, נינה וגילי כבר בנו בית עץ ענקי, הכינו רוגטקת אצטרובלים משוכללת ועברו הרבה הרפתקאות ביחד, אבל בקיץ הזה מחכה להם ההרפתקה הגדולה מכולן. במושב בו גר עומרי, ילד עם ידיים בונות וראש מתכנן, נחיל ארבה מאיים על היבולים של המשפחות במושב. עומרי וחבריו מנסים להיות גיבורי הרגע ולהציל את המצב. הרומן הגרפי הקצר שכתב יהודה רוזנטל כתוב היטב. יש בו את כל הסודות שהופכים את הז'אנר למעניין. הוא מטיח כבר בתחילת הסיפור אמת קשה (המוות של אם המשפחה), הדיבור בספר במשפטים חדים ("מפלצות זה כל דבר קשה בחיים שצריך לעבור") ועימות בין 'רעים' ל'טובים'. המציאות נצבעת בצ ת בעי שחור ולבן, וזו כמובן לא ביקורת, אלא סוד הקסם של ספרים מהסוג הזה. עומרי הוא מה שמכונה בעגה המושבניקית הקשוחה - 'גבר גבר', עם חוש טכני ולב חסר מורא. והשילוב בין שתי התכונות יוצר עלילה מלאה במשובות נעורים, אומנם ספק חוקיות אבל חביבות למדי (גניבת ציוד שגם כך איש לא מתכוון להשתמש בו). העלילה מתרחשת במקום בדיוני בשם שדה-תקווה. מתי הסיפור מתרחש? לפי אזכור הרקטות שמפעם לפעם מאיימות על הישוב ואיומי הבנקים לעקל את רכו ת שו של אב המשפחה, אפשר להבין שכנראה הוא מתרחש בתקופה הנוכחית. בכל מובן שהוא מדובר בפריפריה מרתקת למדי. בעוד אב המשפחה החקלאי חובש כיפה לראשו, באיורים אפשר לראות שהבן נטול כיפה. אבל עניין זה כלל לא מדובר בספר אלא פשוט נתון כעובדה. מציאות כזו שבה דתיים וחילונים יכולים להיות חלק מאותה חבו ת רה, כבר לא נפוצה כל כך באזורים השו ת נים בארץ. החוש הטכני המשובח של עומרי גם הוא כבר פחות נפוץ. ילדים היום כמעט שאינם מפרקים ומרכיבים להנאתם מנועים, אלא לכל היותר בוררים בין אפליקציות שונות בחנות הווירטואלית. למעשה, סיפור כמו זה שרקח רוזנטל, פשוט לא יכול להתקיים בלב גוש דן וגם לא ברוב מוחלט של ההתנחלויות ביו"ש. הווי החיים בספר כל כך זר, רחוק וקסום, וכל מה שרציתי במהלך הקריאה הוא לברוח ,80- לשם. מצד שני, אני כילד של שנות ה שואף את אדי הדלק של דור שהכיר את הקסם שבבריחה אל המרחבים ורואה במ ת ציאות כזו סוג של פנטזיה. האם ילדי שנות האלפיים בכלל יכולים להתחבר לסיפור כזה, של נחיל ארבה המאיים לתקוף את המושב? 'למה לא, פשוט לפתוח את השוק לייבוא זר של אבטיחים?', יתכן שישאלו את עצמם ילדי הדור הנוכחי. פה ושם הרגשתי מעט חריקות בעלילה. עומרי כשם לילד דתי זו בחירה פחות נפו ת צה. השימוש בדמויות של חבורת 'הרעים' בספר קצת תלוש והם לא ממש נוכחים, אבל האיורים הדרמטיים והעלילה הסוח ת פת מאפשרים לי לסלוח. סה"כ ספר מהנה • לסיום הקיץ ולחזרה לביה"ס.