שביעי

07.09.18 | כ"ז באלול תשע"ח | 321 גיליון שביעי | 14 שר ו ן ר ו ט ר כן, אני חלק מאותן נשים שנשארות אומללות ומסכנות לבדנ עמ הילדימ בראש השנה כבר קרוב לעשר שנימ. בכל פעמ מחדש אני כואבת את הפרידה מבעלי ואת העובדה שבערב החג אני נאלצת לעשות קידוש בעצמי. תאאאמ, נראה לכמ? האמת לאמיתה היא שאני עפה על עצמי ברמות אח רות, ושראש השנה, על אפ שהוא 'יומ הדינ', הפכ להיות החג האהוב עליי. מצחיק אותי שבכל שנה כשמתקרב ראש השנה אני שומעת על יותר ויותר נשימ שמפצירות בבעליהנ " ע, ע לאומנ", והמ מצידמ מגמגמימ "אבל אני לא רוצה להשאיר אותכ לבד", כשברור שהמ אלו שלא רוצימ להישאר לבד. אמ נשימ לרגע בצד את מעלת הנ יעה לצדיק בראש השנה )שהמקומ הטמא ביותר בעולמ מעלה בעזרת כל הקהל קדושה יתרה ובככ מכריע את הכפ לטובה(, ואת העובדה שהיה זה רבי נחמנ מבר לב שקירב אותנו אל חיק היהדות והיחידי שהצליח להפוכ את בעלי למנ עטש, בכל מקרה תצא ידי על העליונה. למה אני כל ככ מב וטה אתמ ודאי . win-win situation שואלימ? כי זה שלא ישתמע מככ חלילה שאני לא אוהבת את בעלי, רק שלפעמימ זה כיפ לשבור שיגרה ולהיות אחראית לעצמי ללא צורכ להתחשב או לכבד את הבנזוג. ככ למשל בכל מ כת הארוחות הבלתי פו קת של הימימ הללו, אני מקלה על עצמי ואוכלת גמ חלבי )בעלי מרוקאי ולא מכיר את המשמעות של המילה הזאת, בבית של הוריו לא היה ט חלבי כי לא היה בו צורכ(. בנו פ אני נוהגת להתארח אצל משפחות שחושבות שאני מ כנה )בלי לטרוח לתקנ אותנ(, וככ נח כ לי זמנ בישול והרבה בלאגנ. אני גמ אוהבת לקדש בעצמי. כנ, זו הפעמ היחידה בשנה בה אני מרשה לפנ הפמי ני טי שבי לעלות ולטפוח לי על השכמ ללא רגשות אשמה, וזה כיפ גדול. אנחנו זה נכון שברוב השנה צריכות אתכמ הגברימ לעזרה עמ היל דימ, אבל זה מדהימ איכ כשאנחנו לבד אנחנו מ תדרות בלי בעיה )אולי אפ יותר טוב כי לא מחכימ שהדברימ ייעשו אלא פשוט עושימ(. גמ מבחינת הבעל זה מתכונ מנצח. קודמ כל אומנ זה קצת כמו טירונות. התנאימ שמ לא נוחימ בעליל וזה גורמ לו להעריכ את מה שיש לו בבית. ככ בכל צאת חג אני מקבלת טלפונ אוהב ומפרגנ בגרונ חנוק "אשתי את כל עו למי", ואפילו רק בשביל הכרת הטוב הזאת זה שווה לי. מה גמ שביומ הדינ אנחנו לא ביחד, ככ שאינ יכוי שנכע אחד על השני ונקלקל ח"ו. ככ הבעל פנוי להתרכז בתפילות של היומ הקדוש כשהוא מלווה בקהל גדול שמרימ לו לוולה, ונשאר לו רק להבקיע את הגול. ברצינות, בעלי לא מאלו שנו עימ עמ חברימ ל קי או לחופש גברברימ. עולה על הכל למתנגדים ולאלו שחושבים שאסור לעזוב את הארץ ביום כה קדוש, תנסו רק פעם אחת להיות אצל רבנו בראש השנה - רק תקחו בחשבון ששנה הבאה האשה כבר תקנה לכם את הכרטיס וללא התראה מוקדמת אמ כבר הוא נו ע אני ממש שמחה שזה לפ טיבל של קדושה. אינ לי פק שזה הביטוח שהכי משתלמ לנו - בעולמ הזה ובעולמ הבא. ואמ כל זה לא מ פיק אז כשהוא חוזר הוא כל ככ שמח )לפחות עד אחרי וכות(, שכשהוא רוקד ב לונ עמ הילדימ לצלילי 'מי יתנ לי אבר כיונה' אנחנו עפימ יחד איתו. אז לכל המצקצקים בלשונם, למתנגדימ ולאלו שחושבימ שא ור לעזוב את הארצ ביומ כה קדוש, תנ ו רק פעמ אחת להיות אצל רבנו בראש השנה - תעשו תיקונ הכללי ותנו פרוטה לצדקה, ואז תחליטו. רק תקחו בחשבונ ששנה הבאה האישה כבר תקנה לכמ את הכרטי וללא התראה מוקדמת. שנה • טובה ומתוקה! sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… 90 צילום: יעקב נעומי, פלאש