שביעי

07.09.18 | כ"ז באלול תשע"ח | 321 גיליון שביעי | 36 עוד לא די אהבתי "עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות, את בטח תסלחי לי גם בשנה הזאת", כתבה כותבים מספרים מיוחד: • נעמי שמר ז"ל מה לא הספיקו בשנה החולפת ומה קיבלו שילה פריד // על עצמם לשנה החדשה להחזיר את התנ"ך לנוער ה החמצה הגדולה שאני בוחר לכתוב עליה לא החלה השנה, אכ בעיניי כל זמנ שעוד לא תוקנה - החו ר עודנו קיימ, והלוואי שיתוקנ בשנה הבאה עלינו לטובה. לפני כיובל שנימ לימדתי והוריתי תנ"כ לבחינות הבגרות בתיכונ על שמ י.ח. ברנר בפתח תקווה. היו שמ שלוש כיתות במגמות שונות - פרותית, ריאלית וביולוגית. בכל מגמה הוקצבו ארבע שעות שבועיות ללימוד התנ"כ ולהכנה לבגרות. זה היה תיכונ כלל לא דתי, עד כדי ככ שבאחד במאי לא למדו בו, היה חופש לרגל חג הפועלימ, ושמ כל תלמיד למד תנ"כ כמקצוע חובה במשכ ארבע שעות מדי שבוע. היומ אפשר ל יימ כיתות י"א וי"ב ולקבל תעודת בגרות בישראל בלי שעה אחת של תנ"כ. אני מעריכ שאמ עורכי תכניות הלימודימ במשרד החינוכ היו משלימימ את החו ר הזה וקוצבימ שעות תנ"כ שבועיות לכל תלמיד בכל בית פר, שר החינוכ הנוכחי בוודאי לא היה מתנגד או שולל את ההצעה, אלא עושה כל שניתנ כדי להמריצ את התיקונ הנמרצ הזה. בעבר היו ארבעה מקצועות חובה בכל בתי ה פר - תנ"כ, פרות, אנגלית ומתמטיקה, ויתר המקצועות היו נתונימ לבחירה. בשומ אופנ לא יכול להיות שתהיה תעודת בגרות ישראלית ללא המקצוע החשוב ביותר. הכותב הוא יו"ר מועצת יד ושם, הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל מאיר לאו צילום: ויקיפדיה