שביעי

21.09.18 | י"ב בתשרי תשע"ט | 322 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר כמה שחיכיתי ששנת הלימו־ ערגתי בדמיוני לרגע דים תיפתח. של שקט מכל הבקשות והרצונות שירו לעברי הילדימ בצרורות. אבל כבר ביומ השלישי ללימודימ, אחרי שה פקתי להשתתפ בארבע א פות הורימ, התח לתי קצת להתגעגע לחופש הגדול. כאלו אנחנו, בדיעבד אנחנו מבינימ כמה טוב היה קודמ. אני משתדלת לחשוב על הצד של המורימ, אבל זה קצת קשה כשבמשכ שלושה ערבימ רצופ אני צריכה לשבת על כי אות כל ככ קטנימ ולא נוחימ. שלא לדבר על זה שבגנ אחד עשו בב הורימ וכל אחד הציג את עצמו. כשהגיעו אלי אמרתי "אני שרונ אמא של…", וב חיי לא זכרתי מי מהילדימ נמצא בגנ הזה. איכ אפשר לעקוב כשהכל נראה ונשמע אותו הדבר? שלא נדבר על זה שאני גמ לא זוכרת שומ דבר מהנאמר בהנ. למה אני מבקרת בא פות אמ אני לא זוכרת מילה? שאלתי את עצמי. ואז חשבתי, כל מה שמעניינ אותי זה לראות את הגננת או המורה מדברימ. להקשיב לנימת הקול שלהמ, לתנועות הגופ. לה תכל להמ בעיניימ ולראות אמ המ מיישרימ מבט חזרה. להרגיש את החיוכ ואולי את הצחוק. או במילימ אחרות, אני מונעת מהאינטואיציה שלי. האמת היא שב ופו של דבר זה לא ממש עוזר לי. אמ אהבתי את המורה- מה טוב. ואמ הרגשתי תחושות אמביוולנטיות - אני חייבת להדחיק אותנ ולחזק את מעמד המחנכ בעיניי ובעיני הילד. הילד לא טוב להתבאס ממורה, מיד מרגיש וזה משפיע עליו. ומי אומר שמה שאני מרגישה זאת האמת האב ולוטית? היא ודאי תואמת את הרכב האישיות שלי אבל לאו דווקא את זה של ילדי. מנגד, ישנה הגישה שאומרת 'שי תמודדו' - ילד צריכ ללמוד )גמ בגיל צעיר( לה תדר עמ כל מיני וגי אנשימ. ואולי אדרבא, מורה שהילד לא מתחבר אליו רק יאתגר את הילד למצוא דרכימ להתחבר ולתקשר, ויכינ אותו לעתיד. • אז עברנו את א פות ההורימ, יורי ה ליחות וערבי ההתעוררות, ועכשיו יש עוד חג לפנינו. אני הכרזתי עליו שהוא אחד משלושת החגימ שהחילו נימ אוהבימ לאהוב )הנותרימ המ פורימ וחנוכה(, אבל פעמימ רבות גמ מוות רימ עליו. המשפחה שלי למשל מעולמ לא בנתה וכה, ועד היומ המ אפילו לא אוכלימ ארוחת ערב משותפת בערב חג. אולי זה לא מאפיינ את רוב האזרחימ, אבל ודאי שיש חלק נכבד שלא לוקח חלק בחגיגות של וכות )שלא לדבר על הושענא רבא(. אין ללוח העברי הרבה מש־ למי שאינו שוחה בחומר ומ מעות כיר את הפנימיות והמ ורת היהודית. בעיניו ראש השנה זה ארוחת ערב עמ תפוח בדבש ורימונימ, ב וכות אולי מתארחימ ב וכה באחד מימי החג או על הורים, מורים וחגים למי שאינו שוחה בחומר, אין ללוח העברי הרבה משמעות בעיניו. ראש השנה זה ארוחת ערב עם תפוח בדבש ורימונים, בסוכות אולי מתארחים בסוכה באחד מימי החג, ובשמחת תורה )אם יש ילדים( יורדים למטה להפנינג השכונתי חול המועד, ובשמחת תורה )אמ יש ילדימ( יורדימ למטה להפנינג הש כונתי. לא ממש צוללימ לעומקמ של המשמעויות- יומ הדינ, ארעיות, תשובה וכפרה או שמתחילימ לקרוא את התורה מהתחלה. כל אלו שייכימ לאלו המאמינימ. לאחרימ זה במקרה הטוב מלי, ובפחות טוב עוד חופש עמ הילדימ שמצריכ אטרקציות, בלנות- על לתורימ והלוואה נו פת מהבנק, והכל רק שניה אחרי שהחופש הגדול נגמר. אני יכולה להבינ את אלו המתלוננימ, אבל אני מכורה לחגי תשרי. מכורה לעובדה שהמ שוברימ לי את השגרה ומכריחימ אותי בכוח להתחבר לעצמי, לה' ולתורה, ובעיקר לצאת מעצמי ולה • תאמצ לשמוח. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: