שביעי

19.10.18 | י' בחשון תשע"ט | 326 גיליון שביעי | 36 orreut@gmail.com לה ערות, הארות והמלצות על מסעדות: ……… אור רייכרט החבר י ם של ר י י כרט לא מחליפים אווז מנצח • אחרי כמעט שני עשורים חזר רייכרט למסעדה שהכירה לו את כבד האווז האם שיפודים, סטייק ומלצרים שעוד לא נולדו אז הצליחו לשמור על הרמה? סמי בכיכר רח' ארבע האגודות חדרה 11:00 :' א'-ה עד הלקוח האחרון עד שעה 11:00 :' ו לפני כניסת שבת מוצ"ש: יציאת שבת עד הלקוח האחרון כשרות: רבנות סולם רייכרט שווארמייה עילית ובעלת שם המצדיק את עצמו כוסו כיסאו שווארמייה קלאסית. מקום למסעדה ומקום לטוחנים לאפות כיסו לא נורא כעסו למה רק בחדרה? לנצור איפה הימים עם אלפסי? 'למדתי' בישיבת הה דר מורשת 2002 בשנת יעקב אשר ברחובות, הידועה בכינויה 'מורשת יע קוצ'. לפני הגיו לצה"ל, אלפ י מביא רעיונ טוב - בוא נקפוצ לחדרה לאכול ב' מי בכיכר'. ובאמת, לשני חבר'ה שלא עושימ כלומ, עמ של"ת בתו קפ, לידה מלימודימ אקדמיימ משמימימ והרבה רעיונות רק, לנ וע לאכול ארוחת ערב בחדרה זה נשמע אחלה. מי בכיכר היה אז מעוז העולמ התחתונ החדר תי ע"ה. משפחות בייזה, ג'רבי ולוי, היו תוקעימ שווארמה אצל מי לפני שהיו הולכימ לעשות מה שעושימ משפחות מהעולמ התחתונ. החוויה עצמה זכורה לי בעוצמה, שכנ הייתה זו הפעמ הראשונה שאכלתי כבד אווז. עוד בצורתו המודלקת והמואב ת. זה היה אחד הדברימ הטובימ ביותר שאכלתי. קרמ חמאתי שנקרע, נוזל שנשפכ בעדינות וממלא את חלל הפה. מדובר על חוויה שקודדה לי את ב י הטעמ. מאז הרבה משפחות פשע דישנו את יער חדרה, ואני לא אכלתי מאז באותו המקומ. יתר על כנ, מי הפכ להיות אימפריה בחדרה, ופתח עוד מקומות. מכיוונ שכבר הייתי בצפונ הרחוק, ואחי הוד גר במרחק קליל )נראה לי( מחדרה )הוא גר בחריש(, אז הזמנתי אותו לארוחת ערב. הגענו ב ביבות עשר, השעה שאנשימ מת חילימ ללכת הביתה. המקומ המה, כאילו היה שמ ברית או אירו ינ או פדיונ או פטר. המוני מלצרימ מתזזימ בינ השולחנות. ערימת ה ל טימ המ ורתית לשווארמיות נחתה על שולחננו לאדמ( במצב צבירה ביר יח ית לשעה ₪ 18) המאוחרת, וה פק-פיתות- פק-לאפות הגיעו חמות מהתנור ומנחמות בצורתנ הפחממתית. מילה על השירות: מלצרימ/יות ברמה גבוהה. לא מציקימ, ממלאימ בלי לשאול שאלות, באימ מהר, מחייכימ למרות השעה, עונימ לעניינ, ובכלל - נראה שהמ שמחימ שבאנו. שזה מוזר, המ עוד לא נולדו כשאלפ י ואני היינו שמ בפעמ שעברה. ה לטימ בקצרה: שומ דבר שהתעלה על עצמו. מצד שני, שפע וטעימ. אז אני לא מתלוננ. מזה שנימ שהתפריט נטול כבד אווז, בשל אי אלו הגבלות. אבל מילא הכבד, לא היה חזה מולארד - כי נגמר, ולא היה שקדימ - כי נגמר. נשארנו עמ .(₪ 28) ( ופרגית ₪ 26) הרגיל והחביב; קבב הבית ( היה אחלה ₪ 110 , גרמ 350) טייק אנטרקוט מחיר, למרות שאנחנו מעדיפימ לא לקחת טייק ב טקייה, הרגשתי בר מזל באותו הערב. אחרי שתי בירות והתמלאות מודעת לעצמה מ לטימ, הגיעו המנות. שני שיפודימ, אחד קבב והשני פרגית. הקבב ניצח בקרב השיפודימ. ע י י, מפוצצ בטעמימ, לא מתבייש להיות טיפה חריפ. שמח ומאושר. והפר גית? לא הביאה שומ דבר חדש לשולחנ. כמו בני גנצ. תמי וכולמ בוחרימ בו. ואז הגיע ה טייק. מרשימ, חזק, שמנמנ, נוטפ ע י בשר, רכ ומתמ ר. מידת עשייה מדויקת. לא איזה ילד ששרפ את החתיכה. טיפול עדינ של מלח ופלפל, וזהו. אינ מה לעשות, כשהבשר ברמה גבוהה, קשה להרו אותו. • תאאמ, אפשר.