שביעי

19.10.18 | י' בחשון תשע"ט | 326 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר תגידו, מה אנחנו רוצות בואו נודה על מהגברים שלנו? האמת - הכל. שיכבד, יפרגנ, יעריכ ויכיר לי טובה על כל מה שאני עושה; שיתמוכ בי בכל מהלכ; שיבינ, יקבל ויכיל אותי; שיש מש פ יכולוג, קואוצ'ר ורב; שיהיה מדויק ובעל מידות טובות; שיהיה מאוזנ; שיהיה אבא מושלמ, שלעולמ לא יכע , יתעצ בנ או ירימ את הקול; שידבר אליי יפה; שיהיה תלמיד חכמ ויקבע עיתימ לתורה; שילכ להתפלל במניינ שלוש תפילות ביומ, יפרנ וגמ יהיה בבית בשעות הקריטיות לעזור עמ הילדימ; שיחתל, יוריד את הזבל ויקומ בלילה לתינוק; שישכיב את הילדימ עמ יפור ח ידי וקריאת שמע, ושיעשה את זה ב בלנות; שיפרנ בכבוד ושייצא מהבית כל יומ בבוקר ויחזור מוקדמ הבי תה; שיעשה מה שאנחנו מבקשות מיד ובלי להתווכח. שיהיה גבר שבגברימ ולא מ רטוט רצפה. בקיצור, אנחנו רוצות מלאכ אלוקימ בבית. ואנחנו מה? אנחנו יכולות להיות מדי פעמ מצוברחות )במיוחד בזמנימ מ וימימ בחודש(, לנו מותר לא להיות נחמדות )במיוחד בשעות הערב, כשאנחנו כה מו תשות(, אנחנו יכולות לצאת מתי שבא לנו בלי לה ביר או לעשות חשבונ )למה מי הוא שיגיד לי מה לעשות?(, אנחנו לא חייבות להעריכ כל דבר שהוא עושה )במיוחד כשמדובר בחובות ב י יות כמו פרנ ה ותפילה(, אנחנו יכולות לענות בכע )אי אפשר לצפות מאיתנו תמיד להכיל הכל(, וגמ להחזיר כשצריכ לשימ את הגבול )אנחנו עושות כל ככ הרבה, שממש לא מגיע לנו אפילו שמצ של זלזול(. בקיצור, אנחנו כבר מלאכיות אלוקימ, אבל כאלו שמותר להנ לזייפ בנ יבות מקלות. אנחנו גמ רוצות להיות בשליטה ושהכל ייעשה כמו שאנחנו רוצות ואוהבות. הרי לא ייתכנ שהוא יתלה את הכבי ה בלי ליישר את הבגדימ לפני. או יעשה פונג'ה בלי לשפוכ מימ ולגרופ - בינינו, הוא רק מורח ומנ גב, וזה לא ראוי להיקרא פונג'ה. לא ייתכנ שיישב עמ הילדימ לעשות שיעורי בית ולא יהיה מ פיק בלני. זה נורא מעצבנ שהוא לא קמ למניינ המוקדמ, ואז מאחר גמ לחזור הביתה בערב ומשאיר אותי עמ כל הבלגנ. אז לא משנה. עזוב, אני אעשה הכל ואהיה מאוכזבת ממכ מאוד. אני אטפח לע צמי על השכמ על ככ שאני עושה את הכל בצורה מושלמת, אבל אחיה בעצבות שאני כל ככ לבד ושהאדמ היחיד שאמור לתמוכ בי בעולמ לא נמצא שמ בשבילי. אני אקח על עצמי עוד ועוד משימות, עד שאקרו לחלוטינ וארצה לזרוק הכל לפח, כולל את הנישואינ האלה. אולי במצב הזה עדיפ לי באמת לחיות לבד. הרי אני לא מצווה, ככ שאפילו הקדוש ברוכ הוא משחרר אותי. אז זהו. שלא. אמנם אף פעם לא התגרשתי )תודה לאל(, אבל אני באה מבית של הורימ גרושימ, אחותי התגרשה, ומ פר לא מועט של חברותי )מכל המגזרימ( עוברות את התהליכ הנורא הזה. לא טוב היות האדמ )ובת האדמ( לבדמ. ואמ עכשיו נראה לכ שאת לבד, אז תני לי ל פר לכ )ולי( שאינ לכ מושג מה זה להיות לבד, ושאת גמ ממש לא טוב היות האדם לבדה קודם תכירי בפגמים של עצמך ותבקשי להשתחרר מתפקיד סגנו של אלוקים שניכסת לעצמך. להיות לבד זה אולי נחמד לדקה וחצי, אבל די מהר זה הופך לסיוט שלא ברא השטן לא רוצה לחוות ולדעת מה זה. ואני לא מתכוונת רק מבחינת ההשלכות על הילדימ שעליהמ קל לדמיינ את החו ר. כי אני מודה שמדי פעמ אני הוזה בדמיונות של חיימ שבהמ יש לי יומיימ בשבוע חופש לעצמי, ושבת אחת פעמ בשבועיימ לכייפ עמ חברות. וגמ הוא נהיה מחויב אליהמ והקשר ממש מתחזק. ואולי זה אפילו לטו בה? ואמ זה בכלל אופציה, אז למה אי אפשר לעשות את זה כבר עכשיו? והתשובה היא: כי אי אפשר. כי איכ שככה, זה טוב. כי קודמ תעבדי על עצמכ ותכירי בפגמימ שלכ, ותבקשי מהשמ רחמימ ועזרה - שישחרר אותכ מתפקיד גנו של אלוקימ שניכ ת לעצמכ. בואו נפ יק לבקר ולהקפיד על האחר; זה לא ייגמר בטוב. להיות לבד זה אולי נחמד לדקה וחצי, אבל די מהר זה הופכ ל יוט שלא ברא השטנ. אז תשבי ות כימי לקבל שאת כאנ הבעיה, ומשמ השמ יאפשר • לכ ברחמיו את הפתרונ. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: