שביעי

26.10.18 | י"ז בחשוון תשע"ט | 327 גיליון שביעי | 28 א ת ה ינגל הראשונ שלו כתב חננאל אוחנה על חופ הכנרת, בלילה, מול הימ הכהה, השותק. ”ישבתי שמ על החופ, לבדי. זה היה כמה שעות לאחר שאמרו לי שאולי לא ימצאו את אחי איתמר לעולמ. ישבתי מול הג לימ, רק אני והבכי, הגעגוע והשקט. מול הגלימ אמרתי לאחי שנעשה מה שתמיד אהבנו לעשות יחד. אחי ואני היינו שני מוזיקאימ. הוא תופפ ואני ניגנתי על הגיטרה ושרתי. לקחתי דפ ועט, והתחלתי לכתוב". למחרת בבוקר, לפני כשנה וחצי, בתומ שבעה ימי חיפושימ - ושעות פורות לאחר ששני שותפיו לדרכ לירונ כראדי ז"ל ונחמנ איטח ז"ל הובאו למנוחות - נמצאה גמ גופתו של איתמר. הוא טבע למוות ביומ בשעה שהציל את חב 19- הולדתו ה ריו שנ חפו בכנרת ביומ של רוחות וערות. ”הכנרת נראית יפה ותמימה, אבל זה מטעה. הייתה רוח מערבית חזקה באותו יומ. החברימ של אחי נ ח פו והוא הציל אותמ. הוא אמר להמ ’תתקדמו לכיוונ החופ', וכשהמ שאלו מה יהיה איתו, הוא ענה ’אני א תדר'. החברימ שניצלו מ פרימ שעד הרגע האחרונ הוא היה מחויכ ואופטימי, והאמת היא שתמיד הוא היה כזה, אפ פעמ לא עמ מחשבות שליליות, למ רות כל הקשיימ הלימודיימ שהיו לו ולמרות חו ר האמונ שבו נתקל מצד מערכת החינוכ". את השיר הייתי במקומ נפשי אחר, אחרי שכבר קצת התחלתי לעכל את הטראומה, ופתאומ לחזור ולהלחינ את המילימ שכתבתי ברגעימ ההמ היה וג של גירת מעגל. זה ניחמ אותי. תרפיה במוזיקה זה משהו שמ ציל אותכ". ”אתה לומד להדחיק" , תושב כפר 27 חננאל אוחנה, בנ הרא"ה, הוא הבכור בינ שבעה אחימ ואחיות, ולו עצמו יש שתי בנות ועוד צאצא שנמצא ממש בדרכ. אוחנה פרצ לתודעה בעקבות הופעותיו בתוכנית ’אק פקטור' ובעיקר בזכות האודישנ וחט הדמעות שלו. את אשתו תיו, ילידת חצור הגלילית, הכיר כשהייתה קומונרית ב ניפ בני עקיבא בקריית שמונה שבו גדל. ”הייתה לי ילדות בצל הקטיושות", הוא מ פר על החיימ שלפני הנ יגה מלבנונ. ”פעמ אפילו חטפנו אחת ממש ליד הבית, ועד היומ יש לי טראומה מרעשי פי צוצ פתאומיימ. אבל לב החיימ שלנו היה החמימות והביתיות של העיר. קריית שמונה היא עיר מיוחדת. עד היומ, כשאני מגיע לשבת להורימ, אני מתפעל מהאווירה המחבקת. תמיד כיפ לי לחזור לפה, אבל אני חושב שבגלל שגדלתי במקומ קטנ, אני מחפש היומ דווקא את העיר הג דולה, את הרעש והתזזית. ”תמיד הייתי המחנכ, הבכור, זה שמתייעצימ איתו, זה שיודע לענות. ככה גמ איתמר ז"ל תפ אותי. הוא התגאה במוזיקה שלי והשוויצ עמ החברימ והיה מצלמ אותי בהופעות. היה לנו קשר בריא. הוא ראה בי מודל לחיקוי, וזה הפחיד אותי וגמ מילא אותי בגאווה. הוא היה נשמה טובה והיפראקטיבי ברמות שלא היה יכול לשבת שנייה במקומ. יומ לפני "יום לפני שנפטר, בליל הסדר, איתמר אסף את האחיינים ושר איתם את ’משה בתיבה'. אחרי שהוא טבע, הרגעים האלה קיבלו משמעות אחרת. הוא נפרד מהמשפחה בשירה. יש לנו היום שבע נשמות ושישה בני אדם" את השיר שכתב אוחנה באותו לילה, ’פלגי המימ', העז להלחינ ימי האבל עמ חברו בנ 30 רק בתומ גולנ, אותו הכיר מהילדות המשותפת בקריית שמונה. ”אחרי שעבר החודש לקחתי את הגיטרה והתחלתי לנגנ. הייתי במקומ אחר מזה שבו הייתי כשכתבתי את מילות השיר. באותו לילה הייתי במצב של חו ר ודאות, היה לי חשש פנימי שלא ימצאו את איתמר, כי עד היומ יש הרבה נעד רימ שלא נמצאו וחששתי שגמ אנחנו נגיע לכנרת פעמ בשנה ונ תכל על המימ, ששמ אדבר עמ אחי. ככ שעמ כל הכאב על האובדנ, בכל זאת זכינו שיש לנו איפה לבכות את הכאב ואת הגעגוע, שיש לנו קבר. כשהלחנתי אני והבכי "תרפיה במוזיקה זה משהו שמציל אותך". חננאל והגיטרה צילום: ערן גילווארג ל