שביעי

26.10.18 | י"ז בחשון תשע"ט | 327 גיליון שביעי | 30 על ההתמודדות ynet- לכתוב טור ב כדי לעזור לאחרימ. כשאני רציתי ללמוד על המחלה, שיגעתי את כל העולמ, ואני רוצה שלאחרימ יהיה קל יותר כדי שבפעמ הבאה שמישהו יית קל בזה הוא יקרא ויידע שזה לא כזה נורא. אנחנו בקשר עמ רופאה בשמ ד"ר רות, חולת גושה בעצמה, והיא עברה ילדות לא פשוטה, אבל למ רות הכל הגשימה את החלומ שלה - והיומ היא בעצמה רופאת ילדימ". ”לסבול בגלל המבטים?!" אלא שהקשיימ עיממ מתמודדימ בני המשפחה אינמ רק רפואיימ. ”בשבוע שעבר תיו והבנות יצאו לטייל במרכז קניות בזכרונ יעקב, וחזרו כשאילה בוכה ופגועה, ואש תי מתו כלת ועצובה. אחד מת מיני הגושה הוא ירידה משמעותית של הקרישות בדמ, שיוצרת ’המטו מות' )היווצרות של דימומ תת עורי; א"ג(, ולאילה נוצרו צלליות מהממות מתחת לעיניימ. לקח לנו יומיימ לשכנע אותה שזה מחמיא לה ושכ דאי לה ללכת לגנ, והילדימ קיבלו אותה בחיבוק גדול, אבל באותו מרכז קניות נשברנו. איש אחד אחז חזק בבתו ואמר לה ’מזל שיש לכ הורימ אוהבימ', אדמ אחר ניגש לאשתי ”עם כל הכאב, הקב"ה עושה איתנו הרבה חסדים. בתפילה שלי אני מבקש שתהיה תחיית המתים, אבל מבקש גם יותר מזה - אני מבקש מה': נתת לנו קושי ומוות? תעשה איתנו חסד שנצליח להתמודד איתם" ושאל בחיוכ מזלזל ’ממה ה ימנימ הכחולימ, הרבצת לה?', והיה גמ מי שהרחיק את הילדימ שלו כאילו מדו בר במחלה מדבקת. כואב לי לראות את הבת שלי ובלת, גמ בגלל ההע רות והמבטימ", הוא אומר בעצב. ”אפשר להתמודד עמ הקושי, לה תכל על הטוב בתוכ הרע. רק ככה אפשר לעמוד על הרגליימ. הייתי מדריכ של נוער ב יכונ, ותמיד אמ רתי להמ שהחוכמה נמדדת ברגעי המשבר שלנו ובשאלה האמ אנחנו יודעימ לקומ אחרי שאנחנו נופלימ. ’הנה, אבא היכה אותי ואמא ב מימ'. אלו החיימ שלהמ והכי קל ליפול, אבל אז גמ הכי קשה לקומ. ברגע שתלמיד אומר אני לא רוצה כזאת משפחה, וקמ כדי לשנות את העתיד שלו, אז הוא ראוי להערכה. ”הכי קל להתמ כנ, אבל למד תי מאבא שלי שלמד מאמא שלו - שעדיפ אחרת. בתא שלי, אמו של אבי, איבדה את בעלה כשהייתה בת ואמא לעשרה ילדימ. עד היומ היא 35 לא מדברת עברית כי לא היה לה זמנ לזה. בהמשכ היא גמ איבדה בנ בצבא. כשאתה רואה את זה וגדל לצד אנשימ כאלה, איכ אפשר להתנהג אחרת?". אתה לא מפחד שיתייגו אותכ  כאמנ שיוצר רק מתוכ כאב? ”אני אמנ שמ פר על הדרכ שלו, ומה לעשות שכרגע הדרכ שלי עוב רת שמ. אני לא מפחד, זה אני. אבל אני כבר יודע שהשיר הבא יהיה שיר אהבה לאשתי". ואמ לא היית אמנ, מה היית  עושה? ”אני לא יודע. אולי זו קלישאה, אבל מוזיקה היא באמת העוגנ שלי. בלעדיה הייתי כלומ. היא מצילה אותי בכל פעמ מחדש, אמ זה בשבעת ימי החיפושימ או כשהתגלתה המחלה של בתנו. אני לא יכול שנייה בלי מוזי • קה, היא תמיד שמ". אני והבכי "הכי קל להתמסכן, אבל רק אם רואים את הטוב בתוך הרע אפשר לעמוד על הרגליים". חננאל אוחנה "לפחות זכינו שיש לנו איפה לבכות את הכאב והגעגוע". החיפושים בכנרת אחר איתמר אוחנה ז"ל 90 צילומים: באדיבות המשפחה, יעקב לדרמן - פלאש צילום: קובי בן שושן