שביעי

26.10.18 | י"ז בחשון תשע"ט | 327 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר אני ממש לא אני? מה פתאום, קנאית. אני יודעת ואוהבת לפרגנ, כזאת אני. הרי זה לא הגיוני להיות צרת עינ, זה מזיק ל ביבה ולעצמי. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, אז למה לי להתע ק באחרימ? אני? אני לא משווה. בכלל לא אכפת לי. הרי אי אפשר באמת להשוות, לקחת פרמטר, להגדיל אותו, להוציאו מנ הכלל. זה ממש לא הגיוני. אני ככה והיא ככה, וזה לא משפיע עלי כהוא זה. אני? אני לוקחת דברימ בקלות. למה להתעצבנ? זה לא בונה ולא עוזר, רק גורע. מה שקרה קרה, ולא אני פה המ חליטה. אז רציתי ולא יצא. לא נורא. אני לא מאלו שנאחזות ברצונות שלהנ. לא מאלו שצריכות תמיד לשלוט. שכל אחד יעשה מה בא לו, אני לא אחראית על העולמ. אני? אני לא נעלבת. מה יש לי להיעלב? זה טיפשי. הרי ה' שמ אותכ פה להעביר לי מ ר, את רק מראה, שליחה לעזור לי להבינ איפה זייפתי. אז מה יש לי להיפגע ממכ? אני? אני משתדלת להיות בשמחה. גמ כשאני עצובה אני זוכרת שצריכ להיות בשמחה, ושאינ לי יבה אמיתית להיות עצובה. זה כבר משמח, לא? אני? אני תמיד מכירה טובה. הרי הכרת הטוב כל ככ חשובה לי, שאיכ לא אכיר טובה לאחרימ? אני? אני תמיד מ בירה פנימ, וגמ מקדימה להגיד שלומ. מה זה משנה שהוא אפילו לא הרימ את הראש כשאמרתי לו 'שבת שלומ'. מה זה משנה שחייכתי אליה והיא החזירה לי רק חצי חיוכ. אני בשלי. תמיד נחמ דה. במיוחד לבעלי והילדימ. הרי המ האנשימ הכי חשובימ בחיי, אז איכ לא א ביר להמ פנימ? אני? אני לא מפחדת מאפ אחד. כנ, גמ מזאת שקובעת הכל בישוב. אני גמ לא מפחדת מבעל הבית שלי, ולא מבעלי. הרי ה' הוא זה שקובע, אז מה לי לפחד מבני אדמ? כשהפקידה מהבנק מתק שרת בקשר לחוב אני לא מתכווצת או נבהלת, אפילו לרגע. אני לא מגמגמת והדופק שלי לא מואצ. מי היא בככלל? אני? אני לא רוצה או צריכה לרצות. אפ אחד. לא אוהבת לכ ות על הפגמימ שלי רק כדי לשמור על התדמית, שלא תישבר, שלא תגמר, לעולמ. אני מתנה גת בלי לחשבנ מה יחשבו. לא אכפת לי לצאת לא נחמדה, או אפילו משוגעת. אני? נוטה לדייק ולא לזייפ. חשוב לי לדבוק באמת בכל רגע ורגע. "בוא נפזר את מ כ הערפל, בוא נעמוד באור ולא בצל". העיקר להיות מחוברת. אני? תמיד חושבת חיובי. מחשבה בוראת מציאות, תחשוב טוב יהיה טוב. כולנו יודעימ שהכל נעוצ בפרשנות, אז מה הבעיה לבחור לשלוט במחשבות? אני? תמיד דואגת לטפל בעצמי. אמ אינ אני לי - מי לי? לאכול בריא, לנוח אני עשר אני? אני לוקחת דברים בקלות. למה להתעצבן? אני? אני לא נעלבת. מה יש לי להיעלב? זה טיפשי. אז למה זה ה'? למה למרות שאני משתדלת להמשיך בבנייה, לרוב אני לא ממש מצליחה? כמו שצריכ, לעשות פורט, ללכת לטיפול פנימ, לדיקור יני, לבית קפה עמ חברה. חשוב לטפח את עצמי כדי שיהיה לי כוח ושמחה לטפל באחרימ. אני? לא עבד לרצונות שלי, רק עבד ה'. אני? עושה מעשימ טובימ וח ד, אבל לא מחזיקה מעצמי צדיקה. אני? אני משתדלת לעבוד על המידות שלי עוד ועוד. לעלות ב ולמ, להתקדמ תמיד קדימה. אני? אוהבת תמיד להתחדש. להיות רעננה, לא להיות זקנה. אז למה זה ה', למה אמ אני יודעת את כל זה ומטמיעה, לומדת ומוכנה, מתחז קת ומאמינה, משתדלת להמשיכ בבנייה - למה אני שוכחת, למה לרוב אני לא • ממש מצליחה? sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: