שביעי

02.11.18 | כ"ד בחשון תשע"ט | 328 גיליון שביעי | 8 ידעתי שכשהיומ הזה יום נישואין. יגיע יש יכוי שאני לא אצליח לעמוד על הרגליימ. חיכיתי לו. חיכיתי לראות איכ עוצמות הכאב יפלחו את ליבי על האבדנ הגדול. חיכיתי להרגיש כמו כלה אבודה, שחתנה האהוב לא הופיע. חיכיתי לזכרונות שיצופו ויהרגו אותי שוב. $ ככל שהתקרב המועד, ההמתנה והד ריכות גברו. התחלתי לחשוש. חרדה אמיתית. אבל באופנ מפתיע, החרדה הזו התחילה לעורר את החוש היצירתי שבי. $ התחלתי לתכננ מלחמה שערה. התחל תי לתכננ לפרטי פרטימ, איכ היומ הזה יראה ומה יהיה אופיו. להפתעתי גיליתי $ שהזכרונות שחששתי שיכאבו מאוד, הת $ חילו לשמש אותי לתכנונ היומ, ובהתרג שות גדולה התחלתי לרקומ תכנית פעולה מתוחכמת לטיפול בעצמי. $ החלטתי לחזור למקורות. בחר 12 תי בחוויית השחזור - היומ לפני שנימ, ובניתי לי את המ לול המדויק של יומ חתונתי. זה כלל כמעט הכל: את השירימ שהיו לי אז בדי ק שהוכנ במיוחד לכבוד היומ הזה, שיחות לאורכ היומ עמ חברתי הטובה שליוותה אותי באותו יומ, שיחות קצרות עמ רזיאל - שיש לציינ שלא היה כל ככ שונה מאז, מכיוונ שגמ אז הוא לא יכל לענות לי כי היה בתענית דיבור... יצאתי מהבית לכיוונ הכותל. התכוונתי להתפלל שמ מנחה ולהמשיכ לאשקלונ. ב ופ ה פקתי רק נשיקה קטנה לאבניה כי הזמנ קצר והפקקימ מרובימ. נו עת $ לאשקלונ. אני מתחילה לשקוע בעצ $ בות גדולה. מחליפה את רשימת ההש מעה החגיגית בשירימ עצובימ ושקטימ, $ ממעטת לדבר עמ רזיאל, לא עונה לט לפונימ. ופתאומ, ככה באמצע הדרכ, ליד צומת ראשונ לציונ, מחשבותיי החלו להשתנות. מצאתי את עצמי )אולי זה היה רזיאל גמ( גוערת בי. זה היום שאת מתכננת לך? לשקוע במלנכוליה ודיכאונ? זה יומ שמח! יומ של חג! את תגיעי בערב לאולמ בו התחתנתמ ומה? תראי שמ אולי כלה אחרת ותבכי?? בשביל זה הכל? אמ ככה אז די, חבל על הדלק $ והזמנ. תעצרי פה בצד ולכי לישונ, ובת נועה מהירה פניתי לכיוונ ראשונ. עצרתי שמ ועשיתי חושבימ. אני חייבת שהיומ הזה יהיה משמעותי. קשה, מרגש ומציפ, אבל משמעותי. ופתאומ הבריק לי רעיונ, וזה הציפ בי התרגשות ומחשבות חדשות ומרעננות. היומ הזה יהיה משמעותי. חזרתי לדרכ, הגעתי לאשקלונ $ והתיישבתי על איזה לע במרינה. המ טרה כאנ הייתה פשוט להיות. לשהות. לתת לחושימ שלי ל פוג מה שאפשר. חיכיתי לשקיעה. השעה בה הצטלמתי לפני החתונה. תמונות כלה בשקיעה זה רומנטי. השמש שקעה ואני שומעת לי שירימ באוזניות, עצב מהול בשמחה. נזכרת באותנ תמונות שמחות, בחברות $ שבאו, בעיר היפה הזו. דייג שעמד לפ ניי במרינה החל לזמזמ שיר. בהתחלה התקשיתי לזהות, ופתאומ הבנתי שהוא $ שר את אחד השירימ היותר יפימ ומ שמעותיימ שאני מכירה: "כל הדרכימ הח ומות יפתחו לפנינו, עוד יפלו מ כי הברזל ה וגרימ על ליבנו. גמ הימ הגדול רכבת הרים של חיים ומוות בחרתי בחוויית השחזור, ובניתי לי את המסלול המדויק של יום חתונתי. זה כלל את השירים שהיו לי אז בדיסק מיוחד ושיחות קצרות עם רזיאל - שלא היה כל כך שונה מאז, מכיוון שגם אז הוא לא יכל לענות לי כי היה בתענית דיבור הזה יכול הוא להפתח, אמ רק נאמינ". הרגשתי שהוא מדבר אליי. נשלח משמימ להעביר לי את המ ר. קמתי משמ, המשכתי את המ ע. $ נ עתי לאולמ האירועימ שלנו 'אחו זת דניאל' בנתיבות כשאני עדינ זוכרת את הרעיונ שהבריק לי בחולות, והנה, זה הזמנ לבצע אותו. אני מגיעה לאולמ, לוקחת דפ ועט ונכנ ת פנימה. $ החלטתי, שאמ יש אירוע כלשהו אכ תוב להמ עליי ואאחל מזל טוב, ואכנ ככ $ עשיתי. התקיימה שמ בר מצווה. שלשל תי מעטפה בכ פת ונעלמתי. $ את המשכ הערב העברתי בנתיבות, בה שטחות על קברו של מורינו הרוחני הרב יורמ אברג'ל, וקינחתי בארוחת ערב עמ חברה אהובה. $ חזרתי הביתה בידיעה, היומ הזה היה מו שלמ. קשה ומורכב, אבל מדויק ומושלמ. $ ומה תגידו על זה שבבוקר למחרת, מתק שרימ בעלי השמחה להודות על המעטפה • ול פר לי - שאנחנו קרובי משפחה? י ע ל שב ח צילום: חגי שררה