שביעי

א ני נכנ ת ל טודיו של בני הזוג קולברג במושב נווה מי כאל, ממש ב ופ שיעור לנ שימ. ”תחשבו על המפרקימ שיישארו רכימ ושמחימ היומ”, שו לחת אותנ יולה עמ הנחיות להמשכ היומ. היא מעידה על עצמה כאחת שחשוב לה לרדת לפרטימ הקטנימ כדי שתוכל באמת לשנות את תפי ת הגופ של תלמידותיה. הנשימ כאנ מגוונות - אמא ובת אנגלו ק יות, בחורה חרדית, פריקית יוצאת הודו, ואחרת לבושה בשורט קצר. בתוכ ה טודיו ההבדלימ מיטשטשימ, אולי כחלק מי ודות היוגה המועברת פה. אני לא יודעת לה ביר את הקשר של יוגה לחזרה בתשובה, אבל היא הייתה חלק בלתי נפרד מההתקרבות שלי ליהדות. למזלי פגשתי את יולה ואברהמ קולברג, ועשור אחרי שקי בלתי את תעודת ההוראה של מדרי כה בכירה ליוגה ממכללת וינגייט, הצלחתי ופ ופ להבינ את הקשר. ”יוגה זאת די ציפלינה רוחנית. בה רבה מובנימ היא מזכירה דת. היא עו קת בעבודת מידות, ויש בה את הפנ של ההתמ רות לאל. כאנ הצ לחנו לחבר בינ השניימ”, מ בירימ בני הזוג. הרומנ שלי עמ היוגה התחיל אחרי שזה עמ המוזיקה שבר לי את הלב. כשיצא האלבומ הראשונ שלי וזכה להצלחה, התאכזבתי מאוד. קיוויתי שאחרי ההצלחה אזכה להתקרב לע צמי ולמלא את החלל, אבל המציאות הייתה הפוכה, מה שגרמ לי לחפש משהו שיחזיר אותי לאיזונ. ככ הגע תי ליוגה, דרכ חיימ שלא חיה בדירה אחת עמ נטיות של הר עצמי. בשלב מ וימ חיפשתי את מקורות היוגה בהודו. נ עתי לחודשיימ לת רגל. בימ הזרות של ההודימ, חיפשתי את המוכר וככ הגעתי לבית היהודי שבעיר לה בצפונ המדינה - שמ פג שתי יהדות אחרת שהתחברה לאותה נקודה של החיבור עמ הגופ. יולה ואברהמ עברו מ לול דומה, ומתב רר שהיינו מ תובבימ באותמ פאבימ בתל באביב. רק שהמ התמ רו ליוגה ונשארו בה עד היומ, ואפילו פתחו מרכז. כשאני שואלת מדוע קראו לו ’קרנא קריא', המ מ בירימ: ”קרנא זה בארמית קרנ השופר. קריא זה קריאה. רבי נחמנ מבר לב מ ביר שקריאת השופר מעוררת את החו שימ שלנו להתעורר לאמת. אותו צמד מילימ משמעו בהודית עתיקה - פעולות האוזנ. השמ פתח לנו בר חמימ את הצומת בינ שניהמ. אנחנו מחברימ דברימ שהיו יכולימ להיות בניגודיות”. כשאני נכנ ת ל טודיו, שנדמה כמו נתלה על הצוק כשחלונ בגו דל של קיר שלמ פונה אל נופ עמק האלה, אני מרגישה לרגע בהודו, אבל בקדושה. אני מקנאה בשרירימ, בג מישות וביציבה של יולה, ומקללת את עצמי בשקט שלב ופ בחרתי בי צירה במקומ בתרגול ובהוראה. לא כ פ, לא תהילה ולא יפוק, לחש תי לעצמי - לפחות אמ היית ביוגה, היית חתיכה וחזקה... יולה: ”יוגה דורשת התמ רות. אתה חייב להיות עמ משמעת. כמו הדת, שיש בה זמנימ וחיובימ. לפ עמימ זה מתנגש. אני מתרגלת בכל יומ, ואחרי שלוש עודות בשבת זה קצת קשה ודורש מלחמה מתמדת. עכשיו חזרנו מחודש וחצי באומנ וב כלל לא תירגלנו. נ ענו להיות קצת עמ הילדימ, אחרי שלוש שנימ שבהנ בנינו את הבית הזה, והשנה האחרונה שהייתה קצת טראומטית עמ הבנימ הגדולימ שלנו”. המ דתיימ?  אברהמ: ”היומ לא. הגדול במודי עינ, והשני בפנימייה במצפה רמונ. אבל זה לא גורמ לי שומ צער, ואינ לי שומ בעיה עמ זה. זו הדרכ שלהמ”. יולה: ”לדעתי החיפוש הזה בריא. שמנו להמ חתיכת חבילה על הראש. כל החינוכ החרדי היידישאי-הקיצו ני. התחננתי שיקבלו את הילדימ שלי לשמ, ועשיתי הכל: שינינו את שמ המשפחה מיפרח לקולברג, את הש מות הפרטיימ, הפ קתי לתרגל יוגה, לנהוג, גילחתי את הראש, החלפנו את ה פרימ ב פרייה ל דר הנכונ, כל מה שצריכ כדי להתקבל לחברה הזאת, ורק אחרי שנימ הבנו שעשי נו טעות. לא הייתי מאושרת, היל דימ עברו וג של התעללות, לפחות איכ שאנחנו הבנו את זה. אצלמ זה היה מקובל. היומ הדבר המדאיג הוא הירידה ברוחניות, לא בדתיות. יש תחושה שכבר נמא להמ לשמוע דיבור רוחני, כי פה בבית זה באמת קיצוני, אמ לא מדברימ על רבי נחמנ, מדברימ על איינגר” )המא טר ליוגה; ש”ר(. אברהמ: ”חזרנו בתשובה, העמד נו את העולמ באיזושהי מציאות כפי שראינו אותה, ועכשיו אנחנו מצפימ שהעולמ ימשיכ לנהוג כפי שנראה לנו. זאת לא אמת”. אותה משמעות, רק משלנו וגדלו במשפחות 44 שניהמ בני חילוניות. יולה נולדה ברו יה ובגיל עלתה לארצ, אברהמ נולד בשמ 16 דגנ וגדל ברמת השרונ לאמא קנדית ואבא מרוקאי-ציוני. יש להמ שישה (, מאור דוד 20) ילדימ - בר חיימ ,(12) (, נתנ לייב 14) (, נחמנ נוטע 17) .(5) ( ומרימ גיטה 10) דבורה ביילה ”התחננתי שיקבלו את הילדים שלי לחינוך החרדי. יולה: שינינו שמות, הפסקתי לתרגל יוגה ולנהוג, גילחתי את הראש, החלפנו את הספרים בספרייה. רק אחרי שנים הבנו שטעינו. לא הייתי מאושרת, הילדים עברו סוג של התעללות” "אנחנו מחברים דברים מנוגדים". בני הזוג קולברג צילום: ניל בדאש 09.11.18 | א' בכסלו תשע"ט | 329 גיליון שביעי | 30