שביעי

09.11.18 | א' בכסלו תשע"ט | 329 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… מופיעה בתח כתובת המייל שלי תית העמוד. רואימ אותה? אז לכל אלו שאומרימ לעצממ - יש לי מה להגיד לה אבל אני לא באמת אכתוב עכשיו מייל, כי זה בטח לא ממש מעניינ אותה/ היא מקבלת המונ תגובות, אז התגובה שלי לא באמת תשנה לה/ אני כבר אכתוב מחר, מחרתיימ, בטור הבא/ הטור הזה כל ככ לא שייכ שאני לא אטרח להגיב עליו אפילו/ המייל הזה תמ נמצא פה לכ ת"ח - או כל הרהור אחר המונע מכמ להגיב לי במייל, אנא מכמ השתי קו את כל הקולות הללו ולכו בעקבות לבכמ. התגובות שלכמ המ כמו מימ על נפש חרבה. אולי זה נשמע מוגזמ וחנפני, אבל זה לא בא מהמקומ הזה. לכל אדמ שנחשפ לציבור יש תמיד מקומ של חו ר ביטחונ. לא משנה אמ הוא מופיע כבר עשרות שנימ או כותב עמ דיפלומות, או אפילו אמ הוא ראש הממשלה. לכל אדמ יש צורכ באישור, חלק יותר וחלק פחות, אבל כולנו בני אדמ. הצורכ באישור נובע מהצורכ להיות אהוב, מקובל, רצוי ומרצה. יש מקרימ בהמ אנו מונעימ רק על ידי הצורכ הזה ושוכחימ את הערכימ שלנו, שוכחימ את אלוקימ, או במילימ אחרות: מוכנימ למכור את ה בתא שלנו בעד תשומת לב. יש כאלו שלא יודו בככ, ואולי גמ לא יהיו מודעימ לעובדה שזה מה שמניע אותמ. יש כאלו שישכחו שזה מה שהניע אותמ בהתחלה, יתרחקו מהמקומ הזה ונדמה שכבר ממש לא אכפת להמ מה יחשבו עליהמ. אבל בעצמ אינ כמעט אנשימ כאלו בכלל, ואמ כנ, המ ודאי לא אנשי ציבור. קראתי בראיונ ישנ עמ חננ בנ ארי, שאחרי האלבומ הראשונ שלו חברימ הפ יקו לכתוב לו תגובות על השירימ שהוא כתב. הד ה אשתו שיערה שזה נובע מכ מות האנשימ ששומעימ את השירימ שלו, שגרמה לככ שהחברימ יחשבו שהוא אינו זקוק לתגובות שלהמ. המ טעו. התגובות שלכם עוזרות לי לדייק את עצמי, הנ עוזרות לי להבינ למי אני כותבת ומה כדאי להשמיע. הנ עוזרות לי להישאר מאוזנת, להבינ את עצמי ואתכמ. כמו שכתב לי מישהו על הטור שבו חיפשתי בית, שזה לא מכובד להזכיר את עברי לפני התשובה ולכתוב שגרתי עמ שני שותפימ וה תובבתי עמ גברימ מבו גרימ. הוא ציינ שבני נוער קוראימ את הטור ועלולימ להיות מושפעימ לרעה. הוא צדק! עניתי לו שהדברימ תמימימ יותר ממה שנדמה - השותפימ היו אחי וחברה שלי, והמבוגרימ היו אנשימ שע בדתי איתמ. שמחתי שהוא עזר לי לדייק את עצמי, גמ לעתיד לבוא. בתגובה הוא רשמ לי שלימדתי אותו משהו על לדונ לכפ זכות. זאת היתה תכתובת מרנינת לב ומאוד משמחת. שלא לדבר על ההצ עות וההזמנות ליישובימ פוטנציאליימ שחיממו את לבי. או כשכתבתי טור על זוגיות בו ביק שתי לנפצ את האשליה שיהיה לי יותר טוב לבדי, נשימ שהתגרשו הפנו את במרחק אלפי מיילים הצורך באישור נובע מהצורך להיות אהוב ומקובל. יש מקרים בהם אנו מונעים רק על ידי הצורך הזה ושוכחים את הערכים שלנו, שוכחים את אלוקים, או במילים אחרות: מוכנים למכור את הסבתא שלנו בעד תשומת לב תשומת לבי לככ שיש מקרימ שבהמ אכנ עדיפ להיות לבד. הנ צודקות ודאי, למ רות שאני כיוונתי את הטור לאלו שיש להמ מערכת יח ימ בריאה )יח ית( ורק יוצא שהנ לא מרוצות. שלא לדבר על התגובות המחכימות שקיבלתי על הטור שכתבתי 'עד בלי די' על התחושה האישית שלי בעניינ הילו דה, ובעיקר בנושא הכמות. הרבה מאוד נשימ הודו לי והרגישו הזדהות. לעומת זאת קיבלתי לא מעט נזיפות מהגברימ. אני הטורים שלי הם אישיים. לא מתימרת לייצג את כל נשות הדור. כמובנ שאני מודעת לככ שיש השפעה ומ נ ה להיות זהירה בדבריי. אכ בכל מקרה הטור הזה מדבר רק עליי. אמ הזדהית, הבנת והתחזקת - מה טוב. ואמ לא? גמ טוב, זה רק עוזר לי ולכ לדייק את עצמינו. • אז מה אתמ אומרימ? shutterstock איור: