שביעי

16.11.18 | ח' בכסלו תשע"ט | 330 גיליון שביעי | 10 שר ו ן ר ו ט ר בבתי פר ממלכתיימ ילדיי לומדים דתיימ, עמ רמה שונה של אפיונ תורני מאיתנו. לרוב יש לי נחת ממה שהמ לו מדימ בנושא ערכימ ומו ר בכל הקשור לאהבת ישראל ובינ אדמ לחברו. גמ בע ניינ עבודת ה' יש לי נחת, בעיקר בגי לאימ הרכימ יותר בהמ מלמדימ את היל דימ תפילות, פיוטימ, פרשת השבוע ואפ קריאה בתורה. אבל יש לציינ שההבדל הוא דק מאוד בלימוד וחינוכ של בינ אדמ למקומ. הרי הקשר בינ אדמ לקונו הוא קשר פרטי, ונכונ שיש לנו ידור תפילה שבו אנו מתפללימ כל בוקר, אבל איכ למענ ה' אפשר לתת בזה ציונ? איכ אפשר לומר לילד שהוא הצ טיינ בתפילה? איכ אפשר לכמת את זה להערכה? מה האינדיקציה? אולי נדמה למורה שהילד או הילדה היו מאוד מרוכזימ? או שהמ נעו כמו לולב כבי כול בכוונה? או שעצמו עיניימ חזק? מלמלו או אמרו ברור? נדמה לי שלי מוד לעבודת ה' עלול להיות דבר מאוד מבלבל ושראוי לתת למורימ כלימ מיוחדימ בנושא. יש לי בת שלומדת בכיתה ז' באולפנה. ישבנו יחד ללמוד למבחנ בדינימ, ואני, שני יתי לעזור לה לזכור ולהתחבר, הפל גתי בתיאורימ, ה ברימ ודוגמאות מהחיימ. בשלב מ וימ היא אמרה לי, "אמא, כל זה טוב ויפה אבל בואי נדבק לחומר מהדפ. אל תו יפי לי, זה לא קשור למבחנ". ני יתי לה ביר לה שהיא לומדת דינימ כי זה חלק מדרכ החיימ שלנו, בחינת 'וחי בהמ'. אבל היא רק רצתה ל מנ וי ול יימ, בחינת 'התייבשתי מהמ'. ברור לי שגדולי המחנכימ בדור מתייגעימ במחשבה איכ מלמדימ את הנוער שלנו תורה, גמרא או תפילה, באופנ ובצורה שירגישו שזה באמת שייכ להמ, חלק מהמ, ולא רק בשביל הציונ או כטק ט שצריכ לשננ ואחר ככ לש כוח, כמו בהכתבה באנגלית. בגילימ הקטנימ זה פשוט יותר, אבל בהמשכ זה הולכ ומ תבכ, כמו שאומרימ 'ילדימ גדולימ - צרות גדולות'. כאחת שמרגילה את עצמה לדבר עמ ה' ומחשיבה זאת כתפילה לכל דבר, אני מנ ה להנחיל זאת גמ לילדיי. דנאות התבודדות איננ חייבות להיות מיועדות רק למבוגרימ. רצוי מאוד שילדימ יל מדו לדבר עמ ה' ביחידות, אפילו לכמה דקות. הרי אמ המ יתרגלו לככ בגיל צעיר, זה יהפוכ לטבע שני אצלמ. ה גולות של דיבור עמ ה' ידועות גמ למי שאינו ח יד. עצמ הדיבור יש בכוחו להקל על המועקה ואפ להביא לפתרו נות. פעמימ רבות עצמ הדיבור יעורר עצה, ואמ לא אז הפורקנ יעזור לנפש. יש גמ את פנ ההודיה שאפשר להנחיל בשיחה עמ הבורא, שעוזר לנו להעריכ את מה שיש ולעורר את הרצונ לבקש את מה שח ר. כמו שמלמדימ תפילה מ ידור אפשר לתת כמה דקות לכל ילד לתפי לה אישית. אולי אפשר לעשות זאת גמ בכתב, אני מצאתי שזה עובד באופנ דומה מבחינת התחושה התרפויטית. אכ בשומ פנימ ואופנ אינ לתת ציונימ על תפילות. זה יוצר מצב שהילד עלול לעשות כאילו, רק בשביל למצוא חנ או בכדי להעלות ללמוד להתפלל איך אפשר לומר לילד שהוא הצטיין בתפילה? אולי נדמה למורה שהילד או הילדה היו מאוד מרוכזים? או שהם נעו כמו לולב כביכול בכוונה? או שעצמו עיניים חזק? נדמה לי שלימוד לעבודת ה' עלול להיות דבר מאוד מבלבל את ערכו. המורה צריכ לעודד התכנ ות פנימה, חיבור אמיתי עמ הבורא, ולא רק מלמול טכני בכדי לצאת לידי חובה, או איזו הצגה כדי להרשימ. ללמד אני מבינה שזה לא פשוט דבר כזה, וכנ להחזיק בזה בכל יומ. אבל זוהי עבודת חיימ, ואחת כזו שהיא מאוד חשובה להעבירה לילדינו. אמ מורה קורא מ רונ באמצע התפילה של הילדימ, גמ אמ הוא בעצמו כבר יימ תפילתו, יש בככ מ ר בעייתי. אני יוד עת שאני כנראה מצפה ליותר מדי, הרי זה כמעט על-אנושי להיות מחובר ומ כוונ כל הזמנ, וברור לי שאני ממש לא שמ. אבל אמ ישנה שאיפה שכזאת, אמ מעלימ את המודעות לחשיבות של הע ניינ, אמ רוכשימ כלימ נכונימ ומדויקימ לחבר את הילדימ לעבודת ה' מהלב, אז מבחינתי זה מה שקרוי חינוכ, וזה הרבה • יותר חשוב מהנד ה או גיאוגרפיה. sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: