שביעי

07.12.18 | כ"ט בכסלו תשע"ט | 333 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר שאולי לקוראי הטורים שלי הצליחו לפ פ , אחזור ואתוודה שיש לי חולשה לאומנות, במיוחד לאומנות איכותית כזו שבאה עמ ניחוח מחו"ל. בשבוע שעבר כתבתי כאנ ששולי רנד מגייר את המו יקה, וננזפתי על ידי המפיק המו יקלי שלו, א פ תלמו די, שהחזיר לי מנה אחת אפיימ וכתב: "תודה. אבל באמת, 'שולי מגייר את המוזיקה'? המשכנ הוא 'מעוז ל גידה לתרבותו של עשיו'? שוב ההתייח ות הזאת לכל מה שאינו דתי כאילו הוא אינו יהודי? די מאכזב. בייחוד כשזו כרימ שחלקימ כל ככ גדולימ מהיצירה של שולי ושל יוצרימ דתיימ אחרימ, מתב ת על הישגימ של התרבות החי לונית והבינלאומית. אמ אני הייתי כותב ששולי 'מחלנ' את היהדות היית ודאי מוצאת בזה טעמ לפגמ". לא טרחתי לענות, כי מנקודת ראותו הוא ודאי צודק. מה אומר למי שאינ בו אמונה? איכ א ביר למי שעושה הפרדה בינ היותנו יהודימ לארצ ישראל, קיומ מצוות ואמונה באלוקי היהודימ. נקו דת ההתחלה כל ככ שונה, ודווקא בגלל שחשבתי בעבר בדיוק כמו תלמודי, שאני כל ככ מבינה אותו, נאלמות לי המילימ. אבל השבוע, אחרי שביקרתי עמ כל עמ ישראל בהצגות חנוכה, ואפילו, רחמנא ליצלנ, הפ דתי בקרב ושלחתי את בנו תיי לפ טיגל, שוב התחזקתי בעמדתי. נתחיל ונפתח בוידוי, אני שונאת תיאטרונ רפרטוארי. לא משנה כמה הצגות ראיתי, תמיד אני יוצאת עמ תחושה שמאז המצאת הקולנוע אינ עוד מקומ למדיה הזאת בעולמ. המשחק כל ככ ארכאי ומוגזמ, התפאורה משתד לת אבל מעצמ המגבלות תמיד ח רה, ורוב המחזות נכתבו לפני הרבה מדי שנימ על ידי עמימ אחרימ )שלא נכ תוב גויימ ח"ו( וממוחזרימ הלוכ וחזור על ידי התיאטראות. נכונ, ישנמ עי בודימ מודרניימ מאוד מעניינימ, בהמ מו יפימ וידאו ארט הור ומו יקת פופ צרפתית מגניבה. התאורה מושקעת וכנ התלבושות, אבל התוכנ, אוי התוכנ - או שהוא זול מדי או שהוא משעממ ברמות ולא עדכני. מאז ימי חנוכ לוינ לא הוציא התיאטרונ מאמתחתו אפ מחזאי יהודי ישראלי ראוי )ואיני מתכוונת לתיאטרונ הדתי שאני באמת לא שוחה בו(. אני דווקא מצדיקה. הצגות לילדים בעידנ שבו המ כימ שולטימ, יש מקומ לאפשר לילד לחזות בבמה שעליה שח קנימ רוקדימ ושרימ ויש בו יפור ערכי שיכול לגעת במקומ ש רטונ לא מגיע. לכנ אני משתדלת ללכת, במיוחד כשאני מקבלת כרטי ימ בחינמ )מוזמנימ להמ שיכ להזמינ(. רוב ההצגות שהלכנו אליהנ היו ממש חמודות, מצחיקות ונוגעות ללב. אבל מאחת מהנ יצאתי ממש כעו ה. מדוע באמצע מחזמר של 'הברווזונ המכוער' חג התיאטרון מדוע באמצע מחזמר של 'הברווזון המכוער' צריך להכניס שיר על חג המולד כשהשחקנים לבושים בגלימות אדומות של סנטה? אין לנו מספיק חגים משלנו, שצריך לציין את שלהם? צריכ להכני שיר על חג המולד כשה שחקנימ לבושימ בגלימות אדומות של נטה? מה הקשר בינ חג המולד לבר ווזונ המכוער? האמ אינ לנו מ פיק חגימ משלנו, שצריכ לציינ את שלהמ? ואולי תאמרו שזה עברות של מחזמר שנכתב שמ, אז מדוע אפשר להו יפ את השיר 'ברווזימ, ברווזימ, בואו הביתה?' ואי אפשר להפוכ את חג המולד לחג הח נוכה, במיוחד כשזה מוצג בימי החנוכה? ועוד נקודה, דווקא לאלו מאתנו שכנ שומרימ מצוות - הרי חנוכה זה חג המ מל את ההבדל בינ התרבויות - יוונימ מול יהודימ. וזה נכונ שהיומ הכל מעורבב, אבל דווקא חנוכה הפכ להיות החג הרשמי של התיאטראות? בזה אינ • טעמ לפגמ? ומה יאמר א פ תלמודי? sharonroter@gmail.com לת גובות: ……… shutterstock איור: