שביעי

י ע ל שב ח 14.12.18 | ו' בטבת תשע"ט | 334 גיליון שביעי | 10 גוש קטיפ. הימים, ימי סוף עידן חבל ארצ מרהיב ועצומ ביופיו ובחומר האנושי שבו. רזיאל, אז בחור בשיעור ב' בישיבת תורת החיימ בנווה דקלימ, מזגזג בינ הלימודימ בישיבה למ ע פנימ אל פנימ ברחבי הארצ. בטוח בצדקת דרכו ובתמי מות מאמינ שאכנ, ככ הגזרה תבוטל ובדרכ זו אינ שומ יכוי שאכנ היישובימ המדהימימ האלו יהפכו נטושימ ומופקרימ לידי האויב. חלפו שנימ, רזיאל לא שב לשמ. לאותנ קהילות אבודות. כאב לו מדי לפגוש אותנ. בשנה שעברה, במ גרת היותי מחנ כת באולפנת לבונה נ ענו לשבת שכבה ביישוב ניצנ, ישוב בו מתגוררימ מגור שימ רבימ. ככלל, במאמר מו גר אציינ ששבתות אלו היו מאוד מאתגרות עבור רזיאל, בלשונ המעטה. המחשבה על נ יעה לשבת עמ מלא בנות במקומ לא מוכר - לכ תדע מה נאכל, איפה נישנ, איכ יהיו התפילות. השאלות האלו הטרידו אותו מאוד, במיוחד כשהאלטרנטיבה הייתה להיות בבית, עמ אוכל מוכר, בית כנ ת מוכר ושיעורימ קבועימ. כשהגענו לניצנ ובכל זאת נסענו. נעצרה נשימתו. זו הייתה הפעמ הראשונה בה רגליו דרכו במקומ. הוא הופתע לגמרי. המקומ היה כל ככ דומה, אכ שונה. חי אכ לא חי. נדמה היה בעיניו שהוא מ תו בב ברחובותיה של נווה דקלימ אבל בלי כל הק מ שלה. רגעימ ארוכימ לפני שבת רזיאל נ ע בניצנ, מנ ה לזהות ולאגור כמה שיותר זכרונות מהימימ ההמ. הנה לרגע חלפ לידו אחד מאנשי הגוש, מגבת על כתפו, בדרכ למקווה. ברגע אחר עיניו נתקלו בבית, שנראה בדיוק כמו בית מאז, במקומ ההוא. הוא טייל מעט, תר אחר מקומות מוכרימ, לרגע חשב שיראה אגמ באמצע ניצנ, ממש כמו שמ. זה כאב לו. רזיאל נכנ לשבת בתחושה מאוד קשה. לאחר התפילה חזר לבית בו התארחנו והתקשה לשמור על חיוכ. במהלכ השבת, כרגיל, התבקש רזיאל לשאת דבר תורה לבנות. הייתה זו פרשת ויגש, ורזיאל פתח ו יפר על פי המדרש, כיצד נראה בפרשה הזו - שיו פ מגלה לראשונה שאביו כלל לא היה שותפ לעניינ מכירתו למצרימ. עד כה היה בטוח, שאביו לפחות שלח אותו אל אחיו במטרה שימכרו אותו. לא היה לו מושג שהרעיונ היה בעצמ של שאר אחיו ואביו כלל לא ידע על המזימה הזו. אמ כנ, מתוכ הדברימ האלו מ תבר שיו פ כע כל השנימ האלו על יעקב או לפחות תמה עליו, ולכנ גמ לא יצר קשר בכדי להראות לו שהוא חי ושהוא ב דר. לאחר מכנ, רזיאל קשר את הנקודה הזו ל יפור גוש קטיפ. הוא פתח ואמר לבנות, "לפעמימ, נדמה לנו, שאבא שלנו אח ראי ויוזמ של מהלכימ שפוגעימ בנו, אבל בעצמ אנחנו לא מעלימ על דעתנו שהמ פוגעימ בנו שלא על פי רצונו, וכל מה שצריכ לעשות הוא לפנות אליו, ל פר לו, בפשטות כמה רע וקשה לנו, ולבקש עזרה בתמימות". בינ התלמי התעורר ויכוח סוער דות שלי החכמות לבינו, "אתה רוצה לומר שיכול להיות שקורימ דברימ בעולמ בלי שה' ידע?". "ח ושלומ! הוא בוודאי יודע שיעור בתקשורת הבנות סערו מאוד, ורזיאל הבטיח שימשיך לחקור את העניין ובשבת האולפנה הבאה ייתן להן תשובה. פחות מחודש לאחר מכן, הבינו הבנות. הן הבינו שלעולם לא יבינו את מה שהוא בשיחה ההיא ניסה להסביר אבל הוא לא היוזמ שלהמ. הוא לא רוצה בזה". כאנ הוא החל לתת להמ שורה של דוגמאות מהגמרא כדי להוכיח את הר עיונ שלו. הבנות ערו מאוד ולא הצליחו להתחבר לעניינ. רזיאל יכמ לב ופ את דבריו בהבטחה שימשיכ לחקור את העניינ ובשבת האולפנה הבאה ייתנ להנ תשובה יותר מ ודרת ומובנת. פחות מחודש לאחר מכנ, הבינו הבנות. הנ הבינו שלעולמ לא יבינו את מה שהוא בשיחה ההיא ני ה לה ביר. אז אנ ה אני ל יימ את ה יפור. יש רע בעולמ. יש ה תרה. ולא בטוח בכלל שזה מגיע מרצונ ה'. ואמ רוצימ להכני את ה' למציאות המו תרת ההיא, צריכ ל פר לו, שחשוכ ואפל, שאנחנו בבור. כי רק ככה הוא כבי כול יידע שאנחנו צריכימ אותו. אני לא יודעת אמ ככה הוא היה עונה להמ באמת. את התשובה ממנו יקבלו רק בתחיית המ • תימ. במהרה בימינו. צילום: לעמ. באדיבות מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון