שביעי

41 | 14.12.18 | ו' בטבת תשע"ט | 334 גיליון שביעי י ד יל בחסות תנועת הילדים 'עוז' בנימה אישית - פרשת 'ויגש' ילדים יקרים, אחרי שעצרנו בשבוע שעבר באמצע המתח, סיפור יוסף ואחיו ממשיך. יוסף רואה שהאחים חזרו בתשובה וחסים הם על האח הצעיר והאהוב על אביהם. הם מוכנים למסור את נפשם רק כדי שבנימין יוכל לחזור לחיק אביו. יש כאן חזרה בתשובה והתגשמות החלומות של יוסף. בהמשך יוסף לא יכול לעמוד עוד במתח - "ולא יכל יוסף להתאפק", ומגלה לאחיו כי הוא הוא אותו יוסף שזרקו לבור ,שנמכר לרוכלים ושירד למצרים. הוא מבין שכל זה הוא חלק מתהליך אלוקי של הצלה מפני הרעב - "ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלוקים...". כל סיפור מכירת יוסף וירידתו למצרים הוא תהליך אלוקי אחד גדול שיסתיים במתן תורה לאחר שיעבוד ולידת עם ישראל. ויוסף מצליח לראות את הדבר הזה כבר בהתחלה. הוא מבין שהוא בורג קטן מתהליך אחד ארוך שנקרא עם ישראל. שבת שלום סמינריון חורףתשע"ט טוב לדעת - לפני שבועיים התקיימה שבת סמינריון למדריכי ומדריכות התנועה! שמחנו לראות ולגלות שאלה המדריכים שמובילים את התנועה, ונתנו להם כלים מעשיים וצידה לדרך. עלו והצליחו! תורתך שעשועי – תשבץ הגדרות: . הוא יוצא להגנת בנימין: ________ 1 . הוא בוכה על צוואר יוסף: __________ 2 . הארץ בה מתיישבים בני ישראל: __________ 3 . משם יוצא יעקב למצרים: ___________ 4 פרשת השבוע ________ 1 2 3 4 ....המשך -נטלתי את המכתב מידיו, מכתב ישן מקומט ובלוי, שניכר היה כי דמעות רבות נשפכו על דפיו. וכה נאמר בו: "אימא יקרה! בוש אני ונכלם, כותב אני אלייך את המכתב הזה. אינך חייבת לקוראו, יכולה את להשליך את המכתב לפח. לא אכעס, אני מבטיח לך כי לא אכעס. אני מבין אותך אימא. אני מבין כי לא בנקל תסלחי לי, לבן שהכזיב. אך אם בכל זאת תקראי את המכתב, אימא, תדעי כי בצער ובכאב כותב אני שורות אלו. אל תחשדי בי כי גנב אני. לא, אינני גנב! איני פושע! זו הייתה פשוט הסתה. איזה מן יצר רע התגבר עלי ומשך אותי לעבר הקופה הזרה. ועתה, החרטה והכאב מכרסמים בי, ומותירים בלב קרעים קרעים. בז אני לעצמי. התבוזי לי גם את אמא? המנורה עומדת להיכבות, הנפט מתמעט אט- אט, על כן אני ממהר. בשבוע הבא ביום א' אני משתחרר, איני יודע אנא אפנה, אנא אבוא... אימא, התקבלי אל ביתך את בנך אוהבך גם אם פשע כי יצרו גבר עליו? התמחלי לבן כואב ותסלחי לו על כל העבר? אני יודע מה רבה הבושה אשר הסבתי לך ואני מתבייש לכתוב לך. לכן, אך ורק אלייך פונה אני ומספר הכל. ידוע אדע כי רק את, אימא, מסוגלת להבינני בסבלי הגדול. המשך בשבוע הבא!! סיפור לשבת - סיפור בהמשכים הצעיף הצהוב