שביעי

ומ ראשונ אחד, לפני שלוש וחצי שנימ, יימתי אזכרה בבית הקברות היהודי במונטווידאו ויצאתי משמ בדרכי חזרה לעיר”, מ פר הרב מיכאל רובי נשטיינ. ”זה היה יומ חורפי מאוד, וממש ביציאה התרחשה תאונת דרכימ מול העיניימ שלי. עצרתי את הרכב ורצתי לרכב שנפגע. היו שמ תינוקת, ואישה שדיממה קשות מפציעה בעורק הירכ. הנחתי לה 50 חו מ עורקימ ובמקביל הזמנתי אמבולנ - שהגיע אחרי דקות, נצח במושגימ של הצלת חיימ, כשהיא כבר מחו רת הכרה, אבל עדיינ נושמת. שאלתי את אנשי הצוות הרפואי למה לקח להמ כל ככ הרבה זמנ, והמ אמרו שהגיעו מרחוק ולא היו יכולימ לנ וע מהר בגלל הגשמ... האישה שבה טיפלתי ניצלה רק בגלל שהיה שמ מישהו ברגע הנכונ. אמ לא הייתי שמ, התינוקת שלה, רק בת שנה וחצי, הייתה היומ יתומה. ”האירוע הזה זיעזע אותי מאוד. חזרתי הביתה נ ער, מלוכלכ כולי בדמ, ואמרתי לאשתי שאני חייב לעשות עמ זה משהו. התחלתי לחקור את הנושא לעומק והגעתי לנתונ אלפ אנשימ מתימ בשנה רק באורוגוואי בגלל 16 : מדאיג שהאמבולנ לא הגיע בזמנ. לפי הממוצע של שירותי החי דקות בממוצע, 20 רומ, המ מגיעימ לקריאה בעיר אחרי ולקריאה מחוצ לעיר - אחרי כשעה עד שעה וחצי. וזה עוד במדינה מפותחת יח ית. במדינות השכנות המצב עוד יותר גרוע. המונ חיימ הולכימ לאיבוד רק בגלל שאינ מישהו בשטח שנותנ מענה ראשוני מהיר ומציל חיימ”. הרב רובינשטיינ מכיר את הכאב מקרוב. ”בתפקידי הקהילתי אני מלווה משפחות של אבלימ ונפ גש עמ המחיר הכואב של המוות, עמ הצער וה בל של בני המשפחה. לא יכולתי לקבל את זה שאלפי משפחות בשנה נכנ ות לאותו טטו נורא, רק בגלל שאינ מענה מהיר. כדי למצוא פתרונ לבעיה יצרתי קשר עמ קבוצה של פ יכולוגימ ו וציולוגימ. עבדנו יחד כשמול עינינו המודל של ירושלימ, שבה מקבלימ מענה רפואי שניות. אפ 90- בתוכ כ שהרגישות וה וליד ריות בישראל הרבה יותר גדולות, האמנתי שני תנ לאמצ את 27 | 21.12.18 | י"ג בטבת תשע"ט | 335 גיליון שביעי