שביעי

שר ו ן ר ו ט ר 28.12.18 | כ' בטבת תשע"ט | 336 גיליון שביעי | 14 לתלמוד בשבוע שעבר הגעתי תורה שבו לומד בני בכיתה ב'. הוזמנו לחגוג עמ הילדימ את יומו של 'יומ שכולו תורה' שבו קראו הילדימ את חומש בראשית מההתחלה ועד ה ופ בטעמימ. אינ לתאר את ההתרגשות שה רעידה את גופי למראה הילדימ הטהורימ והמתוקימ הללו קוראימ בהתלהבות, בשמחה ובניגונ מתוק את התורה. הגעתי בשעה ארבע וחצי, ועל אפ שהמ התחילו בשמונה בבוקר עדיינ לא הגיעו לפר שה האחרונה. אחרי כחצי שעה התחלתי לנוע בכי א בחו ר נחת, נהיה לי חמ והתחלתי להזיע. הייתי צמאה, ואז רעבה. ה לולרי דגדג לי בכי והתפתיתי לא פעמ לבדוק הודעות, אבל מפאת כבוד המעמד התאפקתי נורא. אחרי שלושת רבעי שעה כבר רציתי נואשות ללכת הביתה. שלא תבינו לא נכונ, המעמד עדיינ היה מרגש ומרשימ, אבל לרגע חוויתי מה זה לשבת בכיתה ולהתרכז וקלטתי שזה ממש לא בשבילי. אז איכ העברתי את כל תקופת הי ודי והתיכונ? אולי הייתי יותר בלנית )מוטל ב פק - ה בלנות שלי התרחבה רק עמ בוא הילדימ(, אולי לא הייתה לי ברירה )אני זוכרת בל מ וימ, אבל לא משהו בלתי נ בל(, ואולי זאת הייתה תקופה פשוטה יותר, ש פ הגירויימ היה נמוכ יותר וה תדרנו ברוב שעות היממה ללא מ כ צמוד והעולמות המגוונימ שהוא מציע. כש ופ ופ קראו הילדימ "חזק חזק ונתחזק" ואחד האבות ניגנ ב ק ופונ 'תורת השמ תמימה', וכריות הטופי התעופפו לכל עבר והשמחה הייתה גדו לה, פתאומ השתנתה זווית הראייה שלי והתחלתי להעריכ עוד יותר את ילדיי. פעמ אמרתי לבנ דוד שלי שאני שמחה על ככ שיש לי ילדימ נורמליימ, והוא החמיצ את פניו לנוכח ה טנדרטימ הנ מוכימ והלא ראויימ שלי. אחרי שהייתי בכיתה שמחתי על ככ עוד יותר. אמ אני לא מ וגלת לשבת שיעור שלמ, פלא פלאימ בעיני שהמ יושבימ משמו נה בבוקר עד שלוש בכיתה. פלא עוד יותר גדול שהמ מצליחימ ללמוד משהו באמצעימ הארכאיימ של משרד החי נוכ, ופלא עצומ שהמ ממשיכימ ללכת שש פעמימ בשבוע במשכ עשרה חודשי השנה. הרי אפילו למורה יש יומ חופש פעמ בשבוע. אפשר ללמוד בכל מיני צורות, ואחת הבעיות הבוערות שאני חווה עמ ילדיי הוא הצורכ לשבת בשקט בכיתה. "אמא אני לא יכולה לשבת כל השיעור. אני מרגישה שאני חייבת לקומ ולעשות יבוב קטנ". האמת? נשמע לי לגיטימי להתאוורר. כשאני כותבת גמ אני מק פידה לעשות הפ קות לתליית כבי ה ו ידור הבית. זה גורמ לי להיות מרו כזת ומדויקת יותר. מהצד השני נשמע לי לגיטימי שהמורה תתבא שיש לה טיילת בכיתה. אז מה עושימ? קצת את שיטת אולי כדאי לשנות הלימוד ולאמצ שיטות אלטרנטיביות שקיימות ועובדות מצוינ. השיטה האנ תרופו ופית לדוגמה, שלא מעט מ ג ללמוד קצת אחרת התחלתי לנוע בכיסא בחוסר נחת, נהיה לי חם. הסלולרי דיגדג לי בכיס אבל, מפאת כבוד המעמד התאפקתי. כשסוף סוף קראו הילדים "חזק חזק ונתחזק", התחלתי להעריך עוד יותר את ילדיי רות גיירו לשיטה האנתרופודו ית, היא שיטה מצליחה עמ הוכחות. בבית ה פר ברמת גנ שפועל שנימ רבות, אחוזי ההצלחה בבחינת הבגרות על מאה אחוז. רק מה? הילדימ ניגשו בשמחה רבה ובלי לחצ בכלל! כל התפי ה של הלימוד היא חווייתית ומחוברת לחיימ. דרכ ה ריגה המ לומדימ כפל וחילוק, דרכ יציאה אל הטבע המ לומדימ גיאומטריה ומדע, ודרכ לימודי אומנות המ לומדימ חשיבה יצי רתית. ב ופו של דבר המ מגיעימ לאותו הידע שנמ ר בבתי ה פר ה'רגילימ', רק שחוויית הלימוד היא כיפית ומעשירה. אז עד שמשרד החינוכ יפנימ ויעשה שי נוי, אפשר להגדיל ראש ולעזור לילדימ שלנו לעבור את זמנ הלימודימ בהנאה ובשמחה, ואולי להכינ אותמ טוב יותר לחיימ בעולמ האמיתי. זה יכול להיות שינוי קטנ שתהיה לו משמעות גדולה, • והוא אפשרי כבר עכשיו!